החלטה בתיק בשא 307/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 301743/98; 301744/98). פסק הדין ניתן ביום 18.3.2004, והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 5.4.2006, כשנתיים לאחר מכן.

2.      בפסק הדין נשוא הבקשה נתקבלו תביעות המבקשים לפדיון חופשה, דמי הבראה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים, אך נדחתה תביעתם להפרשי שכר מינימום. כמו כן,  נדחתה התביעה שכנגד שהגישה המשיבה כנגד המבקשים.

3.       נימוקי הבקשה הם:

3.1.   מבקש 1 (להלן - ארקדי) מתגורר בקנדה החל משנת 1998, ומבקש 2 (להלן - יעקב), שהוא אביו של ארקדי, מתגורר בקנדה מאז - 6/03.

3.2.   עו"'ד קורן ייצג את המבקשים בהליך בבית הדין קמא. בחודש 8/04 מסר עו"ד קורן לארקדי כי טרם ניתן פסק הדין. לאחר מועד זה, לא עלה בידי ארקדי ליצור קשר עם בא כוחו.

3.3.   בסוף קיץ 2005 ביקר ארקדי בישראל, ובמהלך ביקורו ערך בירור בבית הדין לעבודה, ואז נודע לו כי ניתן פסק דין בחודש מרץ 2004. על פי הנטען בבקשה, בתגובה לפנייתם, השיב עו"ד קורן כי לא הצליח לאתרם בחו"ל על מנת להודיעם בדבר מתן פסק הדין ואפשרויות הערעור. 

3.4.    פסק הדין לא הומצא למבקשים מעולם, ולכן לא יכלו לשקול הגשת ערעור.

3.5.   סיכויי הערעור גבוהים, ומדובר בתביעה להפרשי שכר מינימום. 

4.       המשיבה התנגדה לבקשה,  ונימוקיה, בתמצית, הם אלה:

4.1.    לא מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד במקרה הנדון. פסק הדין נמסר כדין לב"כ המבקשים, ואין מקום להאריך את המועד שנתיים לאחר מתן פסק הדין.

4.2.    אין כל הסבר מדוע חל עיכוב בהגשת הבקשה להארכת מועד מקיץ 2005 ועד למועד הגשתה.

4.3.    סיכויי הערעור קלושים, לנוכח העובדה כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות. 

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו". במקרה הנדון, המבקשים לא הצביעו על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

6.       על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון בעניין ידידיה:

... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה.

ועוד נקבע בעניין ידידיה כי:

ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה.

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

7.      כאמור, במקרה הנדון הבקשה להארכת מועד מוגשת שנתיים לאחר מועד מתן פסק הדין. כפועל יוצא מכך, אין ספק כי התגבש למשיבה אינטרס סופיות דיון מובהק, ועל המבקשים להצביע על טעם מיוחד בעל אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה. המבקשים לא השכילו להצביע על טעם מיוחד שכזה.