החלטה בתיק בשא 3018/06

1.         בתיק זה הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר בידי המשיבה, חברת בנייה, לסכום של 12,341 ש"ח, כנגד המבקש אשר רכש ממנה דירה בפרוייקט שבנתה בכרמיאל.

            התביעה נסמכת על מסמך המכונה בידי המשיבה "טופס בקשה", ולפיו ביקש לכאורה המבקש את הסכמת המשיבה שלא לגבות ממנו סכום של 9,608 ש"ח המגיע לה לפי הסכם המכר. תנאי להסכמת המשיבה שלא לגבות את הסכום היה הימנעותו של המבקש מהגשת תביעה כלשהי נגדה בהקשר לחוזה המכר.

            מאחר ותביעה כאמור הוגשה בידי המבקש בחודש אוקטובר 2005, בת.א. 17036/05 בבית משפט זה, הזדרזה המשיבה והגישה את התביעה דנן.

2.         המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ובפיו שתי טענות. טענה אחת היא כנגד המסמך עצמו אשר לדבריו אינו משקף כלל בקשה שביקש מהמשיבה שלא לגבות ממנו כספים, אלא מסמך שיזמה המשיבה בכדי להרתיעו מהגשת תביעתו, ואשר הוא הוחתם עליו תחת לחץ - התניית מסירת הממכר בחתימתו על הטופס. טענה שנייה בפי המבקש היא כי עומדת לו טענת קיזוז בגין התביעה שהגיש כנגד המשיבה, ואשר סכומה עולה בהרבה על סכום התביעה כאן.

            בהחלטה מיום 6.2.06 ציינתי כי לכאורה בפי המבקש הגנה הראויה להתברר, ומן הראוי לקבל את הבקשה ולאחד את הדיון בין שתי התביעות. ביום 16.2.06 הגישה המשיבה הודעה לפיה היא מתנגדת לקבלת הבקשה, טענה כי אין בפי המבקש הגנה כלשהי תוך שהיא מסתמכת בעיקר על החלטת כב' השופט לבנוני בע"א  (שלום - חיפה) 169/00 בן מויאל נ' פנורמה צפון חברה לבנין בע"מ.

            לאחר דחייה קצרה לבקשת בעלי הדין נערך הדיון בבקשה אתמול בפניי. ב"כ המשיבה חקר את המבקש על תצהירו וב"כ בעלי הדין סיכמו את טענותיהם בעל פה.

            לאחר שחזרתי ושקלתי את טענות בעלי הדין, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

3.         ראשית יאמר, כי טענת ב"כ המשיבה באשר לאי מתן הודעת ביטול מצד המבקש למשיבה לגבי אותו "טופס בקשה" מקובל עליי. עם קבלת המפתח, ולכל היותר זמן קצר לאחר מכן, פסק "הלחץ" שהביא לחתימת ההסכם כנטען, ולפיכך היה צורך במסירת הודעה על ביטול הסכם זה, ואין מחלוקת כי המבקש לא מסר כל הודעה.

            יותר מכך, אם רוצה המבקש לחזור בו מהסכמתו, כי אז חובה עליו לשלם את הסכום אשר לא נגבה בידי המשיבה. יחד עם זאת, יש צורך לקבוע כי אכן מדובר בסכום שהמשיבה הסכימה לוותר עליו. כדברי כב' השופט לבנוני בע"א 169/00 הנ"ל, הרי בכדי לדחות את הבקשה:

                        "שומה היה על כב' הרשם להשתכנע כי אכן המשיבה העניקה, פיזית, למערערים הנחה ממחיר הדירה. ככל שהנחה כאמור לא הוענקה, ברי כי ההתחייבויות כוזבות על פניהן. ברי כי אז יהא ממש, לכאורה, בטענת המערערים כי המשיבה בפשטות החתימה אותם על התחייבויות על פיהן הם ישלמו קנס עונשי ככל "שיעיזו" להגיש תביעה לליקויי בנייה, כזכותם שאין עליה עוררין".

4.         שואל אני עצמי, אפוא, האם יכול אני לקבוע בשלב זה של הדיון כי אכן הוענקה למבקש הנחה. מכתב התביעה לא ניתן לקבל תשובה לשאלה זו. כתב התביעה אינו מפרט את כלל החיובים על פי החוזה והסכומים ששילם המבקש, אלא מסתמך אך ורק על המסמך, משל מדובר בחיוב עצמאי.

           מנגד, גירסת המבקש כפי שנשמעה בחקירתו היא כי: "לא ידוע לי וגם לא היה ידוע לי שאני חייב לכם שקל אחד. כשהתקשרו אלי לפני קבלת המפתחות והודיעו שאני חייב בסה"כ הפרשים רביות והצמדה כ - 14,000 ש"ח, אמרו לי תבוא למשרד ותיקח את המפתחות. שילמתי את ה - 14 אלף כשהגעתי אליהם למשרד, הלכתי לקחת את המפתחות והפקידה אמרה לי שאני חייב לחתום על ההסכם נספח א'. את התשלום של 14,000 ש"ח שילמתי באותו יום". המבקש הוסיף והעיד: "שאלתי ממה זה נובע והיא אמרה: לא אכפת לך".

           מכאן, כי לפי גרסת המבקש שלא נסתרה, לא קיבל כל הנחה בפעול מהמחיר שהוסכם עליו, אלא שלאחר סילוק כל חיוביו לפי דרישת המשיבה נדרש לראשונה לחתום על המסמך דנן. בשלב זה אין בפניי גרסה אחרת, ולפיכך מובן כי למבקש הגנה כנגד התביעה, לפי המבחן שנקבע בידי כבוד השופט לבנוני, ואשר עליו מסתמכת המשיבה.

5.        לעניין טענת הקיזוז טוען ב"כ המשיבה כי הטענה גופה לא פורטה בתצהיר, אשר הסתפק בהפנייה לכתב התביעה והוסיף וטען כי המדובר אך בתביעה מעורפלת מצד המבקש לעומת חוב מוכח כלפי המשיבה.

            אינני מקבל כי היה על המבקש חובה לשוב ולפרט את כל טענות התביעה בתצהירו, וכבר אמר על כך בית המשפט העליון בע"א 166/90 מרדכי אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות אילת בע"מ, כי:  

            "מבחינתי, אין בכך פסול שעד עומד על דוכן העדים ואומר שכל העובדות המפורטות במסמך פלוני הנמצא לפני בית המשפט הן נכונות, ובכך מסיים את החקירה הראשית".

           המבקש צירף את כתב תביעתו לתצהיר וביקש לראות בה חלק בלתי נפרד ממנו. אינני רואה כל תועלת בפירוט חוזר של כל טענות התביעה בתצהיר, עמדה זו הובהרה לב"כ המשיבה בפתח הדיון וניתנה לו הזדמנות לחקור על פרטי כתב התביעה, אך הוא אישר כי בשלב זה אינו יכול לסתור טענות אלה, והתמקד בטיעון כנגד האפשרות להעלות בשלב זה טענת קיזוז בגין תביעה נזיקית. גם כאן אין חולק כי צודק ב"כ המשיבה בעמדה העקרונית כי לא כל תביעה נגדית שתוגש יכולה להצדיק קבלת רשות להתגונן.

יחד עם זאת, בעניין דנן יש לזכור כי לפחות חלק מהתביעה הינו בגין נזק קצוב לפי ההסכם בין בעלי הדין - איחור במסירה - אשר מגיע לכמעט מלוא שיעור התביעה כאן. לפיכך, הטענה כי מדובר אך בתביעה נזיקית בלתי מפורטת בוודאי שאינה יכולה להתקבל.

אשר על כן, המסקנה היא כי למבקש שתי טענות הגנה טובות כנגד התביעה, הן הטענה כנגד החיוב עצמו והן טענת הקיזוז. לפיכך, בקשת הרשות להתגונן מתקבלת.