החלטה בתיק בשא 2817/06

1.         הבקשה

            זוהי בקשת של המערערת בע"א 1176/06 (להלן - " המבקשת"), להתיר לה להגיש ראיה נוספת בערעור.

2.         רקע

            המבקשת הגישה לביהמ"ש השלום בצפת תביעה כנגד המשיבה, לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 21/4/97, עת נהגה ברכבה מסוג פורד (להלן: " הרכב"), אשר בעת התאונה היה מבוטח ע"י המשיבה.

ביהמ"ש השלום ( כב' השופט מ.נדל )  דחה (בפסק דינו מיום 14/5/06) את התביעה של המבקשת מאחר "ולא הוכח קשר סיבתי עובדתי - משפטי בין תאונת הדרכים אשר אירעה למבקשת לבין ה- SYNCOPממנו היא סובלת."

על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור אשר במסגרתו הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו.

3.         נימוקי הבקשה

3.1        הראיה החדשה אותה חפצה המבקשת להגיש, הינה אישור של משטרת ישראל שכותרתו "שאילתא לאיתור ולהקרנת פרטי הרכב ובעליו" לפיו הרכב הורד מהכביש ביום 29/8/02. דבר אשר נעשה, לטענת המבקשת, בעקבות תאונת הדרכים  הנ"ל.

המבקשת טוענת כי הראיה הנוספת דרושה לבירור המחלוקת בינה לבין המשיבה לגבי עוצמת התאונה, וכי הראיה לא הוגשה קודם לכן, מאחר ולא היה בידיעת המבקשת כי קיים צורך בהגשתה לשם הוכחת עוצמת התאונה.

עוד טוענת המבקשת כי היא קיבלה את האישור (הראיה הנוספת) מהמשטרה אחרי מתן פסה"ד וכאשר התברר לה כי ביהמ"ש השלום הסיק שהתאונה היתה קלה.

לטענתה, יש בראיה זו, לכאורה, כדי לבסס את טענתה בדבר עוצמת התאונה והורדת הרכב מהכביש בעקבות כך, כאשר ביהמ"ש קמא הסיק כי התאונה היתה קלה.

3.2         עוד טוענת המבקשת כי יש לאפשר לה צירוף הראיה, מאחר והיא גם לא מסרה עדות בפני ביהמ"ש קמא לעניין עוצמת התאונה .

3.3         המבקשת טוענת גם כי הגשת הראיה עשויה להביא לשינוי בפסה"ד.

3.4        עוד היא טוענת כי תקנה 457 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מסמיכה את ביהמ"ש לערעור לקבל ראיה שלא הוגשה בפני הערכאה הדיונית כדי לאפשר לו מתן פס"ד "או מכל סיבה חשובה אחרת". גם הפסיקה הכירה באפשרות לקבל ראיה חדשה בערעור, כדי לאפשר עשיית צדק.

במקרה דנן, ולאור גישת ביהמ"ש השלום בדבר קלות התאונה, טוענת המבקשת כי אין ספק  שהגשת הראיה עשויה לסייע לה.

4.         טענות המשיבה

המשיבה טוענת כי לא הונחה כל תשתית עובדתית ו/או משפטית להצגת הראיה הנוספת ועל כן יש לדחות את הבקשה, זאת מהטעמים הבאים:

 4.1       הכלל הוא כי אין להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור ורק במקרים יוצאים מן הכלל מאפשר ביהמ"ש להגיש ראיה חדשה בערעור.

4.2        למסמך נשוא הבקשה אין כל ערך ראייתי ולא ניתן ללמוד ממנו לא לעניין עוצמת התאונה ואין בו כדי להשליך על מצבה הרפואי של המבקשת.

4.3        המבקשת ידעה בכל מהלך המשפט בפני ביהמ"ש השלום מה עלה בגורלו של הרכב והיתה יכולה בנקל לדאוג להצגתו בפני ביהמ"ש קמא. כלומר, מדובר במקרה בו המבקשת רוצה להציג מסמך להוכחת מצב מסוים הקודם לפסה"ד.

המבקשת לא מסבירה בבקשתה מדוע היא נמנעה מהגשת המסמך במסגרת ההליך בפני ביהמ"ש קמא.

לטענת המשיבה, לא מדובר במצב בו המבקשת לא ידעה אודות גורל הרכב או שהראיה אותה רוצה לצרף לא היתה בידה או שלא היה ביכולתה לפעול בצורה סבירה להשגתה ועל כן אין מקום לאפשר הגשת הראיה כעת, בשלב הערעור.

לכל היותר, מדובר ברשלנות של המבקשת באי הגשת הראיה וגם משום כך יש לדחות את הבקשה.