החלטה בתיק בשא 2661/04

א.         מבוא :

1.         המבקש (להלן :"המבקש" או "הנתבע") הגיש לבית משפט זה שתי בקשות, האחת עניינה בקשה לדחייה ומחיקה על הסף של התביעה שהוגשה כנגדו, והשניה ביטול החלטתו של בית המשפט, הפוטרת את המשיבים (להלן : "המשיבים" או "התובעים") מתשלום אגרת בית משפט.

2.         בתביעה, שהוגשה על ידי המשיב 1 - חברה בפירוק, ומנהלה ובעל מניותיה - משיב 2, תבעו המשיבים 1 ו-2 סכום של כסף העולה על 15 מליון ש"ח בגין נזקים שנגרמו להם על ידי המבקש, לטענתם, וזאת בגין התנהלות לא ראויה של המבקש, בדרך ניהול חשבונה של המשיבה מס' 1, הענקת אשראים בדרך לא תקינה והפסקת מתן אשראי מוסכם שלא כדין, באופן שהביא לקריסת חברה זו.

3.         בד בבד עם הגשת התביעה, עתרו המשיבים 1 ו-2 לבית המשפט, בבקשה כי יפטרם מתשלום אגרת בית המשפט. לבקשה זו נעתרתי, לאחר שנתקבלה תגובת הפרקליטות, המופקדת מטעם המדינה על בקשות אלה, אשר הותירה את ההחלטה לשיקול דעתי.

4.         בקשות אלה שבפני, עניינן בקשה לביטול החלטתי, המעניקה למשיבים פטור מתשלום האגרה, וכן עתירה לסילוקה של התביעה על הסף מחמת שהוגשה ללא אישור בית המשפט.

ב.         בקשה לדחייה ומחיקה על הסף (בש"א 2661/04) :

5.         המבקש תומך את בקשתו זו בטענה כי התביעה הוגשה שלא כדין ובחוסר סמכות. זאת, מן הטעם שהתביעה לא הוגשה ע"י מפרק החברה, בניגוד להוראות סעיף 307(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ד-1984 (להלן: "הפקודה"), וכי התביעה הוגשה מבלי שניתן לכך אישורו של בית המשפט של פירוק. החלטתי בבקשה זו הושהתה, עד אשר תתקבל החלטתו של בית המשפט, הדן בתיק הפירוק, בבקשה לאישור הגשת התובעה.

6.         בינתיים, ביום 6.3.05, אישר בית המשפט בדיעבד, מפי כבוד השופטת ג. (דה ליאו) לוי, את הגשת התביעה, בקובעו כי התביעה הוגשה ע"י מנהל החברה שבפירוק, תוך שהורשה לעשות כן ע"י מפרק החברה, אשר קיבל אישור לכך מאת כונס הנכסים הרישמי. בהתאם להוראות סעיף 351 לפקודה, בהעדר ועדת ביקורת, מוסמך הכונס הרישמי להתיר הגשת תביעה ע"י מורשה או שלוח של המפרק.

בנסיבות אלה, נשמט הבסיס תחת הבקשה כולה, שכן משקבע כך בית המשפט, הוכשרה הגשת התביעה, ואיני מוצא עוד מקום להיזקק לבקשה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

ג.          בקשה לביטול החלטה (בש"א 2425/04) :

7.         ביום 2.6.04, נעתר בית המשפט לבקשת התובעים (במסגרת בש"א 1721/04), ופטרם מתשלום אגרת בית משפט.

בית המשפט קיבל החלטתו, לאחר שהתרשם כי נתקיימו בתובעים התנאים הקבועים בתקנה 13(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח-1987, (להלן: "תקנות אגרות") ולאחר שקיבל את תגובת המדינה, אשר הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בדבר הפטור מאגרה לשיקול דעתו של בית המשפט.

ביום 15.7.04, הוגשה בקשה זו שלפנינו, שעניינה בקשה לביטול ההחלטה, בהתאם לתקנה 244 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

ד.         טענות המבקש:

8.         בבקשתו, טוען המבקש, כי על אף שהתביעה הוגשה ב- 28.3.04, הומצא לו כתב התביעה רק ביום 14.6.04, לאחר שכבר ניתנה החלטת בית המשפט בבקשה לפטור מאגרה. יתרה מכך- ההודעה מטעם בית המשפט, שכותרתה "הודעה על בקשה בכתב" אשר הופנתה אל המבקש, ואשר הזמינה אותו להגיב לבקשה למתן פטור מאגרה, לא נמסרה לו מעולם והגיעה לידיו רק ביום 29.6.04 עת צילם הוא את תיק בית משפט.

9.         על אף שהמדינה היא אכן המשיבה הראויה בבקשת תובע לפטור מאגרת בית משפט, קבעה הפסיקה, כי גם לנתבע יש אינטרס ישיר בהליך, בין מחמת האפשרות כי יחוייב בעתיד להשיב את האגרה, ובין מן הטעם שברצונו למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט, וניצול הפטור להגשת תביעות מנופחות ונעדרות בסיס. (ראה רע"א 4239/01 חב' לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' עמותת ז.פ. ו-123 אח' תק-על 2001(2), 576;  רע"א 1944/96 שפירא נ' יוסי כהן ואח', פד"י נ(1) 253).

10.        המקרה נשוא התביעה, כך לטענת המבקש, הוא דוגמה לתביעה מופרזת, שהוגשה בגין נזקים נטענים מוגזמים, עקיפים, מרוחקים ומנופחים, אשר לא ברור על יסוד מה נתבעו. אשר על כן, לא עומדת התביעה בדרישות תקנה 13(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח-1987, לפיה, על מנת לזכות בפטור מאגרה, על התובע לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, כי יוכיח את חוסר יכולתו הכלכלית, והשני כי יראה כי תביעתו מגלה עילה. לטענת המבקש, משלא נתמכה התביעה בחוות דעת חשבונאית ו/או כלכלית, הרי שלא ברור על מה מבססים התובעים את טענתם כי נזקים אלה נגרמו להם על ידי המבקש.

ה.         טענות המשיבים:

11.        לטענת המשיבים, אין תקנות בית משפט (אגרות) תשמ"ח-1987, מחייבות את בית המשפט לשמוע את עמדת הנתבע בדונו בסוגיה של מתן פטור מאגרה.

12.        לעניין מעמדו של הנתבע בבקשת הפטור, טוענים המשיבים, כי משום היות אגרת בית המשפט תשלום המשולם לקופת המדינה בתמורה לקבלת שרות משפטי, הרי שלנתבע אין כל עניין ישיר באגרה, אלא עניין עקיף בלבד. עניין עקיף זה, לא די בו כדי להקים לו עילת תביעה. מערכת היחסים היא בין התובע למדינה, ומשאמרה המדינה את דברה, כי אינה מתנגדת לפטור את התובע מתשלום אגרה, וכי היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, הרי שאין לנתבע עילת ביטול מחובת הצדק, שכן אין לו מעמד מוכר, בהליך של פטור מאגרה משכך, גם אין מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד.