החלטה בתיק בשא 2563/06

זוהי בקשה למחיקת התביעה על הסף.

1.         התובענה הנדונה היא תובענה לביטול פסק-דין אשר ניתן ב-ת.א. 7086/99. התובענה שם היתה תביעת נזיקין, אשר הסתיימה בסופו של דבר בכך שבית המשפט נתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה שנעשה בין הצדדים בעקבות הליך של גישור.

            מספר חודשים לאחר מתן אותו פסק-דין הוגשה בקשה לביטול פסק-הדין, בקשה אשר נדחתה ביום 09.11.04.

הוגשה בקשה למתן רשות ערעור לפני בית המשפט העליון על ההחלטה האמורה והבקשה נדחתה.

2.         נימוקי התובענה שבפני מתמצים, מבחינה משפטית, בשלושה נימוקים:

            א.         טענת טעות לפי סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

            ב.         טענת הטעיה לפי סעיף 15 לחוק הנ"ל.

            ג.          טענה בדבר העדר הרשאה או חריגה מהרשאה של ב"כ המשיב כאן, כאשר טענה

זו מופנית כלפי מי שייצגה את המשיב כתובע בהליך הראשון.

3.         טענת הטעות לפי סעיף 14(א) לחוק עולה מסעיפים 31, 40 ו-46 לכתב התביעה.

בקליפת אגוז, ניתן לומר שהטעות לה טוען המשיב נובעת ממצגי שווא, שלטענתו הציגה בפניו עו"ד עמיר, שייצגה אותו בתביעת הנזיקין ועקב מצגי שווא אלה חתם על הסכם הפשרה.

סעיף 14(א) לחוק קובע כי צד לחוזה רשאי לבטל את החוזה עקב טעות שטעה אם ניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על אותה טעות.

אין בכתב התביעה כל  טענה עובדתית לפיה המבקשת כאן, שהיתה הנתבעת בתביעת הנזיקין, ידעה או היה עליה לדעת על דבר הטעות.

בהעדר טיעון עובדתי כי המבקשת ידעה על הטעות או היה עליה לדעת על הטעות, אין תחולה לסעיף 14(א) לחוק.

לכן, אפילו יוכחו כל הטענות העובדתיות שבכתב התביעה, לא תעמוד לו, למשיב, טענתו על פי סעיף 14(א) לחוק ולכן, מסקנתי היא שהמשיב לא הניח בכתב התביעה את הבסיס העובדתי להוכחת התנאים האמורים בסעיף 14(א) לחוק.

ויודגש, טיעוניו של המשיב בכתב התביעה מופנים ישירות לסעיף 14(א) לחוק דווקא. ראה לענין זה סעיפים 31 ו-40 לכתב התביעה. בסעיף 46 לכתב התביעה מדובר על טעות באופן כללי, אך סעיף 46 הוא למעשה חזרה על מה שנאמר בסעיפים 31 ו-40 לכתב התביעה ובסעיף זה מסכם המשיב את תביעתו בענין זה.

מאחר והגעתי לכלל מסקנה שהתובע לא טען עובדתית בכתב התביעה שהמבקשת ידעה או היה עליה לדעת על דבר הטעות, הרי שהמשיב לא הניח את הבסיס העובדתי לטענתו זו ולכן אף אם יוכיח את כל האמור בכתב התביעה, לא יזכה לסעד על פי סעיף 14(א) לחוק החוזים.

4.         באשר לטענת ההטעיה - הרי שכאן הדברים פשוטים יותר.

סעיף 15 לחוק החוזים קובע מפורשות שההטעיה צריכה להיות הטעיה שנעשית על ידי הצד השני לחוזה או מי מטעמו.