החלטה בתיק בשא 2542/05

בפני שתי בקשות אשר הגישה המבקשת ואשר עניינן פטור מתשלום אגרת בית משפט בגין שתי תביעות שהגישה כנגד משרד הביטחון.

הבקשה הראשונה מוגשת במסגרת ת.א. 727/05, בה תובעת המבקשת את מדינת ישראל-משרד הבטחון, בשל חובות בגין היטלי פיתוח בגין מתקנים של משרד הבטחון הנמצאים בתחום שיפוטה של המבקשת, בסכום של 154,717,365 ש"ח.

הבקשה השניה מוגשת במסגרת ת.א. 728/05, בה תובעת המבקשת את משרד הבטחון בשל חובות בגין היטלי ביוב בגין אותם מתקנים של משרד הבטחון הנמצאים בתחום שיפוטה של המבקשת. תביעה זו מוגשת על סכום של 15,876,733 ש"ח.

להלן, יידונו שתי הבקשות במאוחד.

א.         טענות המבקשת

1.         המבקשת טוענת, כי למעשה לא קיימת מחלוקת בינה לבין משרד הבטחון, הוא הנתבע, באשר לחובתו של הנתבע לשאת בתשלומי היטלי הפיתוח והביוב, והמחלוקת היחידה בין הצדדים, ככל שקיימת, נוגעת לעניין גובה החיוב והאופן בו ישולם.

2.         גם לעניין זה, התקיימה התדיינות בין הצדדים, תוך כוונה לקיים מו"מ בנושא גובה החיוב ואופן התשלום, אלא שהתדיינות זו מתעכבת, ככל הנראה, בשל אילוצים כאלה ואחרים מצד הנתבע.

3.         לאור כל אלה, סבורה המבקשת כי סיכוייה לזכות בתביעותיה- גבוהים במיוחד.

4.         המבקשת טוענת בבקשתה, כי מצבה הכלכלי הורע, בין היתר בעקבות הקיצוץ הגדול שנעשה אך לא מזמן בתקציבה, תקציב אשר אמור היה להינתן לה, על ידי המשיבה עצמה באמצעות משרדי הממשלה השונים.

5.         לטענת המבקשת, היא סיימה את שנת הכספים 2004 בגרעון מצטבר של 199,000,000 ש"ח, וכי לחובתה נזקפות משיות יתר בבנקים השונים בסך כולל של 8,881,964 ש"ח. בנוסף, הוא צפויה להוצאות עתידיות בסך של כ- 16,000,000 ש"ח לצורך תשלומי פרישה לעובדים במסגרת תכנית ההבראה לה נדרשה.

6.         המבקשת מציינת, כי נוצר מצב אבסורדי לפיו, גוף של המדינה אינו משלם לה כספים המגיעים לה על פי דין, ועל מנת לתבוע, עליה לשלם לקופת המדינה אגרת בית משפט בסכומים גבוהים עד מאד.

7.         שיעור האגרה הגבוה בו תחוייב המבקשת אם לא תתקבלנה בקשותיה, יכול שיחסום בפניה את הגישה לפתחו של בית המשפט. תוצאה זו מנוגדת לתכליתה של מערכת המשפט בישראל, אשר זכות הפניה לערכאות הוכרה בה כזכות עליונה.

הדבר אף מקבל משנה תוקף, כאשר עסקינן לא בתובע אשר הינו אדם פרטי, אלא ברשות מקומית, אשר תובעת את המגיע לה אך ורק למען הציבור ולרווחת תושביה.

8.         המבקשת, מבקשת לציין, כי ככלל, בבקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט, אין לנתבע בתיק העיקרי כל מעמד במסגרת הבקשה. לא כך הוא במקרה דידן בו הן הנתבעת בתיק העיקרי, והן המשיבה בבקשות נשוא החלטה זו- הינה המדינה.

ב.         טענות המשיבה

9.         המשיבה גורסת, כי דין הבקשות להידחות, באשר המבקשת לא העמידה תשתית ראייתית לחוסר יכולתה הכלכלית לשאת בנטל תשלום האגרה.

10.        לגישת המשיבה, רשות מקומית, ככל בעל דין אחר המבקש פטור מאגרת בית משפט, לעמוד בתנאי הפטור הכלליים אשר נקבעו בתקנה 13 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח-1978 (להלן: התקנות). על כן, לטענת המשיבה, אף על רשות מקומית חלה החובה לפרט בהרחבה במסגרת בקשתה לפטור מאגרה, את מצבה הכלכלי.

11.        לטענת המשיבה, אין די בעובדה כי המבקשת, כמרבית הרשויות המקומיות בישראל, מצוייה בגרעון כלכלי, על מנת לפטור אותה מתשלום אגרה. פטור שכזה, יצור תקדים לא ראוי, שכן רשויות מקומיות רבות מצויות בגרעון כלכלי, ואין בכך כדי לפטור אותן מלהשקיע מאמצים לצורך מימון סכום האגרה.

12.        במקרה דידן, כך טוענת המשיבה, בקשת המבקשת נעדרת כל התייחסות פרטנית באשר לנכסים ותקבולים שבידיה. כל שטענה המבקשת, היא טענה סתמית ולאקונית בדבר מצב כלכלי קשה.