החלטה בתיק בשא 244/08

1.      לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה אשר ניתן בהליך של דיון מהיר (ד.מ. 3701/06, השופט נוהאד חסן ונציגי ציבור מר ניסים מידן ומר שלמה גולדמן). פסק הדין מושא הבקשה ניתן ביום 11.2.08, ועל פי טענת המבקשת הוא הומצא לה ביום 10.3.08. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 13.4.08.

2.      הרקע העובדתי, כפי העולה מתיק בית הדין האזורי:

2.1.   המשיב, שהינו יליד שנת 1938 ומתגורר בקריית מוצקין, הועסק במפעל המבקשת בעיר קריית טבעון.

2.2.   בשלהי שנת 2005 החליטה המבקשת להעתיק את מקום מפעלה מהעיר קריית טבעון לאזור התעשייה בקיסריה. המשיב טען כי הדבר מהווה הרעה בתנאי עבודתו והתפטר. בתביעתו לבית הדין האזורי בחיפה עתר לתשלום פיצויי פיטורים.

2.3.   בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, תוך שקבע כי העתקת המפעל למרחק של למעלה מ-40 ק"מ ממקום עבודתו הקודם ולמעלה   מ- 60 ק"מ ממקום מגוריו, באופן שידרוש מהמשיב לנסוע ב-4 אוטובוסים לכל כיוון ובאופן שעלול להאריך את יום עבודתו ב- 4-5 שעות, מהווה שינוי חד צדדי של תנאי העבודה אשר לא ניתן לכפות על העובד, ועל כן התפטרות התובע נעשתה בנסיבות המזכות אוות בתשלום פיצויי פיטורים על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. בית הדין האזורי דחה את טענת המבקשת לפיה את הרעת התנאים יש לבחון לפי זמינות התחבורה הציבורית למקום העבודה החדש לעומת מקום העבודה הקודם, ולא לפי הבדלי המרחק.

2.4.  המבקשת הגישה ביום 18.3.08 בקשה לעיכוב ביצוע לבית הדין האזורי, אשר נדחתה.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   עורכת הדין שייצגה את המבקשת בהליך בבית הדין קמא מצויה בסוף הריונה, ובשבועיים שקדמו להגשת הבקשה נאלצה להעדר מהמשרד בשל כך.

3.2.   ב"כ המבקשת הנוכחית, אשר הינה עו"ד חדשה במשרד ותחום דיני העבודה אינו תחום התמחותה, סברה בטעות כי המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי זהה למועד בבתי המשפט האזרחיים, קרי בתוך 45 יום. רק ביום 10.4.08 התברר לב"כ המבקשת כי המועד להגשת ערעור הינו  בתוך 30 ימים.

3.3.   מדובר באיחור של שני ימי עבודה בלבד.

3.4.   ביום 18.3.08 הוגשה לבית הדין קמא בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין לשם הגשת ערעור עליו. על כן, לא נוצרה אצל המשיב צפייה סבירה לסופיות ההליכים.

3.5.  סיכויי הערעור גבוהים.

4.      המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   האיחור בהגשת הערעור נבע מרשלנות וחוסר תשומת לב גרידא.

4.2.   המבקשת, אשר טרם קיימה את חובותיה על פי פסק הדין, נוהגת בחוסר תום לב הנובע מרצון לפגוע במשיב, שהינו כבן 70 היום.

5.      בתגובת המבקשת לתגובת המשיב טענה המערערת כך:

5.1.   במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע היא הביעה את רצונה להפקיד את מלוא סכום פסק הדין מושא הבקשה במזכירות בית הדין.

5.2.   בפסק הדין מושא הערעור לא צוין המועד להגשת ערעור.

6.      לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות, מטעמים שיפורטו להלן.