החלטה בתיק בשא 2436/08

הנתבעים עותרים למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה, ולהארכת  המועד להגשת בקשת רשות להתגונן (ככל שיהיה בכך צורך), עד לאחר 30 יום ממתן ההכרעה בבקשה למחיקת כותרת.

על פי כתב התביעה, התובעים העבירו לחיסכון על שמו של הנתבע 1 סכום של 750,000$ מתוך חסכונותיהם הפרטיים בארבע העברות בנקאיות, ומדי שנה דיווח להם הנתבע 1 על גורל כספי ההשקעה. לטענת התובעים, בתחילת שנת 2005 הם פנו לנתבעים בבקשה שישחררו חלק מכספי ההשקעה, אלא שלמרות הבטחות הנתבע 1, הכספים לא הועברו לתובעים עד כה, ובמסגרת התביעה, עותרים התובעים להשבתם.

אציין, כי כפי שקבעתי בהחלטתי בבש"א 3039/08 (הבקשה לביטול הסעדים הזמניים), קיימות ראיות לכאוריות לטענות העובדתיות המופנות כלפי הנתבע 1, באופן המגבש עילת תביעה לכאורית כנגדו, בעוד שתמונת המצב הראייתית לגבי הנתבעת 2 היא ברורה פחות, בהתחשב בכך שכספי ההשקעה הושקעו בחשבון הרשום על שם הנתבע 1, וכן לאור העובדה שההתכתבויות השונות נערכו עם הנתבע 1, ללא מעורבות גלויה של הנתבעת 2. עם זאת, קבעתי כי אין משמעות הדבר שלנתבעת 2 אין חלק בגיבוש ההסכמות ובאי השבת הכספים לתובעים, שכן לא ניתן לשלול העדרו של יפוי כח לפעול בחשבון הנתבע 1 (גם אם החשבון אינו רשום על שמה), וכן מאחר שהתובעים העבירו לשני הנתבעים גם יחד טיוטה של נוסח המאשר כי בשנת 2003 הם העבירו את כספיהם הפרטיים לנתבעים, תוך פירוט אופן החזר ההשקעה ורווחיה (נספח ד' לבקשה), אלא שהנתבעים סירבו לחתום על טיוטת האישור.

בהתאם לכך, הותרתי על כנם את צו העיקול וצו הגבלת השימוש בנכס.

עם זאת, הותרת הסעדים הזמניים על כנם, בין היתר, לאור קיומן של ראיות לכאוריות לקיומה של עילת תביעה, אין משמעה בהכרח שקיימים נתונים ראיתיים המצדיקים את הותרת בירור ההליך במתכונת של סדר דין מקוצר.  

תקנה 202(1)(א) לתקנות מאפשרת לנקוט בהליך של סדר דין מקוצר כאשר מדובר בתביעה על סכום כספי קצוב, מכח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, שיש עליהם ראיות בכתב.  

אופן הפרשנות הראוי של הוראה זו, יושם בבש"א (מחוזי ת"א) 13279/07 ת"א 1427/07 ליגד השקעות ובנין בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (16/7/07), במסגרתה קבע כב' השופט שמואל ברוך- "אמנם, הפסיקה הקלה באופן משמעותי עם התובע, וקבעה כי ניתן להסתפק בראשית ראייה לקיומו של החוב הנטען (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188), אך אין משמעות הדבר שניתן להתעלות מעל הדרישה התחיקתית המפורשת, לפיה יש לבסס תביעה בסדר דין מקוצר במסמך כתוב המעיד על עצם קיומה של החוזה או ההתחייבות, בגינם נתבע החוב.  כך לדוגמה, נקבע כי כאשר במסמכים שצורפו לתביעה אין שום רמז לקיומם של חוזה או התחייבות, אלא רק אינדיקציה להעברת סכומי כסף לנתבע, הרי שאין המדובר בראשית ראייה ויש להורות על מחיקת כותרת (בר"ע (תל אביב יפו) 2019/02 אשיש מאטה נ' יורם לוי (מאגר נבו)".

בהתאם לעיקרון זה, יש לבחון את המסמכים שצורפו לכתב התביעה.

כנספח א' לכתב התביעה צורף הסכם שכירות בין התובעים לנתבעים, שאינו קשור ישירות לכספי ההשקעה נשוא התביעה, וממילא אינו מהווה ראשית ראייה לקיומו של החוב הנטען. כנספח ב' לכתב התביעה צורפו מסמכי ההעברות הבנקאיות לחשבונות הרשומים על שם הנתבע 1 בחו"ל, שמעצם טיבן, מעידות על העברת הכספים אך אינן מעידות על קיומה של התחייבות מצד הנתבעים להשקיע אותם בדרך מסויימת, או להשיבם לתובעים. התובעים צירפו כנספח ג' תכתובת דואר אלקטרוני שנשלחה מצד הנתבע, בה הביע את רצונו לעזוב את החברה המשותפת, והיא אינה קשורה ישירות לחיוב נשוא התביעה.

כאמור, התובעים הפנו לנתבעים בקשה לחתום על כתב המאשר את העברת הכספים להשקעה, אך הנתבעים סירבו לחתום על המסמך (נספח ד').  מאחר שהמסמך אינו חתום, הוא אינו יכול להעיד על קיומו של חיוב מכח הסכם, שלא נתמך בראשית ראיה עצמאית (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 379).

כנספחים ה'-ט' צורפו תכתובות בין התובעים לנתבע 1, במסגרתן הביעו התובעים שוב ושוב את דרישתם להשבת הכספים, אך גם הן, אינן מגבשות ראשית ראייה לקיומו של הסכם כלשהו.

למעשה, המכנה המשותף למסמכים אלה הוא שהם מגלמים את עמדת התובעים בדבר חובם של הנתבעים (ובאופן מובהק יותר, של הנתבע 1), וחסר בהם אלמנט עובדתי-אובייקטיבי שעשוי להעיד על ההתחייבות באופן עצמאי. התכתובות ונוסח האישור שהוצע מעידים על ניסיונות התובעים לפעול להשבת הכספים שהושקעו ישירות מול הנתבעים (או הנתבע 1), בטרם הגשת התביעה ותדפיסי העברות הכספים מעידים על כך שהכספים הועברו לחשבונות הנתבע 1, אך הם אינם מחזקים את עמדת התובעים בדבר התחייבויות הנתבעים או הנתבע 1 בנוגע לאופן השקעת הכספים המוסכמת או בנוגע לגזילתם הנטענת בפועל.

מכאן, כי המסמכים המגבים את התביעה אינם מהווים ראשית ראיה בכתב, כמשמעה לעניין תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לאור זאת, הבקשה מתקבלת.  אני מורה על מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מהתביעה.  התובעים רשאים (ככל שרצונם בכך) להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 יום, הנתבעים יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום לאחר מכן. הוצאות ההליך - 10,000 ש"ח + מע"מ - לפי תוצאת פסק הדין.

ניתנה היום ב' ב אדר ב, תשס"ח (9 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.