החלטה בתיק בשא 24108/07

בפניי בקשת המערערת כי המשיב ימסור לידיה תצהיר גילוי מסמכים כללי של כל המסמכים, לרבות תכתובות פנימיות וכל מידע אחר המצוי בידי המשיב או מי מטעמו. כן מתבקש המשיב למסור למערערת מידע ספציפי לגבי הסדר מיסוי שערך עם נישום אחר הגן הקסום חברה לגינון ואחזקות בע"מ (להלן: "הגן הקסום") שמחזיקה ב 50% במערערת על פי האמור בסעיף 4 ואשר לה שולמו דמי ניהול על ידי המערערת.   

עיקרי טענות המבקשת:

1.      על המשיב לגלות מבעוד מועד את המסמכים כולם בהמשך להלכת ד.נ.ד (רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים ואח' נ. מנהל מע"מ, פ"ד נח(4) 221 (להלן- הלכת ד.נ.ד)) ולאפשר למערערת לעיין בכולם. מסירת המסמכים צריכה שתהא מיוזמת המשיב בהמשך לנאמר בבש"א (תא) 6338/07 תמר בר ניר בן יקר נ. פקיד שומה גוש דן (טרם פורסם).

2.      קבלת תשתית מלאה של כל המסמכים מהמשיב תאפשר למבקשת להיערך כראוי הן להגשת נימוקי הערעור בתיק והן לשלב ההוכחות.

3.      לעניין גילוי מסמכים כגון תרשומות פנימיות, המערערת טוענת כי נקבע בפסיקה כי במידה ותעמוד על גילוי ועיון במסמכים אילו, יעמוד חיסיונם לביקורת בית המשפט שיעיין בהם בעצמו. צריך בית המשפט "לעיין במסמכים ולבחון אם ניתן להגיע לפתרון מידתי, יצירתי שיאפשר שמירה על האינטרסים שביסוד החיסיון, וזאת תוך מסירת אותם פרטי מידע שראוי למסרם." רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ. לוסקי , תקליטור מסים.

4.       יש לערוך גילוי המסמכים בתצהיר. כך עולה מסדרי הדין החלים.

5.      הטענות העובדתיות בבקשה מפורטות על ידי המשיב עצמו ברקע העובדתי בהודעה המפרטת את נימוקי השומה. משום כך אין צורך בתצהיר תומך לבקשה.

6.      על בית המשפט להשית על המשיב הוצאות לדוגמא תוך התחשבות כי עמדת המשיב והתנהלותו במקרים דומים אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית המשפט העליון ואף לא עם פסיקתו של בית משפט זה.

עיקרי טענות המשיב:

1.         הבקשה לבית המשפט מוקדמת הואיל ולא מוצתה תחילה בקשה למשיב במישרין בקשר לעניין. לו המבקשת הייתה עושה כן, הייתה ניתנת לה האפשרות לעיין במסמכים על בסיסן הוצאו השומות נשוא הערעור. הפניה לבית המשפט היתה מיותרת.  על כן, יש להשית על המבקשת הוצאות בקשר עם עניין זה. 

2.         ביחס לגילוי תכתובות ותרשומות פנימיות על פי הלכה פסוקה אין לאפשר גילוין. המשיב מפנה לפסיקה בהתאם.

3.         לא נדרש כי גילוי מסמכים יערך בתצהיר הואיל ותקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 לא חלה בערעורי מס הכנסה. זאת לאור האמור בתקנה 9 (א) לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה) התשל"ט - 1978.

4.         יש לדחות הבקשה לגילוי מסמכים ספציפי לגופה. המשיב בדק בתיק הנישום של הגן הקסום ולא מצא שום הסדר מיסוי ביחס לשנות המס הרלוונטית לערעור דנא. כלומר אין כלל מה לגלות ביחס לכך. כמו כן, אפילו אם היה הסדר, דבר המוכחש על ידי המשיב, הלכה פסוקה היא כי פקיד השומה מנוע מלחשוף פרטי שומה של נישום אחר מחמת סודיות וחיסיון. לא זו אף זו, המבקשת יכלה לכאורה להשיג מבוקשה, לו אך רצתה, מהגן הקסום בעצמו, בהיותו לטענתה, מחזיקה ב- 50% ממניות המבקשת. גם מטעם זה טוען המשיב, לחיוב המבקשת בהוצאות משפט.    

5.         יש לדחות הבקשה על הסף מן הטעם שלא צורף לה תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות המופיעות בבקשה.

דיון  

בהמשך להלכת ד.נ.ד ולהחלטה בעניין עמ"ה 1100/06 בש"א 6338/07 תמר בן יקר נ' פקיד שומה גוש דן, להלן: "פרשת בן יקר") מקובלת עלי עמדת המבקשת כי זכותה לדעת מהם המסמכים המצויים ברשות המשיב הנוגעים לעניינה כדי שתוכל להיערך כראוי ובעוד מועד הן להגשת נימוקי הערעור בתיק והן לשלב ההוכחות.

הלכת ד.נ.ד קבעה בין השאר:

"25.  ככלל, שיקולי המדיניות שנדונו לעיל, בעניין הגילוי בשלב ההשגה, חלים גם כאן, ואף ביתר שאת. זכות העיון, המחייבת את רשות המס בהליך המנהלי של ההשגה, חלה מקל וחומר גם בהליך השיפוטי של הערעור. אכן, אף המחוקק סייג את חובת הסודיות, וקבע שלא תחול על מי שנדרש לגלות מידע בהליך משפטי המתנהל לפי החוק (סעיף 142(א)(2) לחוק). ערעור לפי סעיף 83 לחוק מתנהל למעשה כבערכאת דיון, השומעת ראיות, קובעת ממצאים, ומוסמכת לשום מחדש את חבות המס של המערער. התכלית של עשיית צדק בהליך והגעה לשומת אמת מחייבת, שבפני בית המשפט יימצא מלוא חומר החקירה הנוגע למערער שבפניו - כולל אותם פרטים שלא נמסרו למערער עצמו בשלב ההשגה. אולם האם זכאי המערער לכך, שכל אותו מידע יונח "על השולחן" כבר בפתח ההליך? לדעתי, התשובה לשאלה זו היא, כעקרון, חיובית.

26. הכלל הנוהג כיום בדיני הפרוצדורה האזרחית הנו כלל הגילוי. "חזקה היא... שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים 'מועילים' ובין כשמדובר במסמכים 'מזיקים'" (פרשת סוויסה, בעמ' 527). באופן כללי, זכאי כל צד לעיין, בפתח ההליך האזרחי, בחומר שעומד לשמש את הצד השני במהלך המשפט. התכלית של כלל זה היא ייעול הדיון ונטרול "הפתעות" בהמשך הדרך, אשר יקשו על הצד השני להציג טיעון ענייני ומסודר ויעכבו את ההגעה לתוצאת נכונה וצודקת. לתכלית זו משנה תוקף מקום בו בעלי הדין אינם שווים מיסודם. כזה הוא המקרה בענייננו, בו מתייצב הנישום מול רשות שלטונית, שלה סמכויות חקירה עצמאיות, הפוטרות אותה מהצורך להיזקק להליכי הגילוי במסגרת המשפט (בכך אף נבדל המקרה שלפנינו מזה שנדון בפרשת סוויסה, בה בעלי הדין היו גורמים פרטיים).