החלטה בתיק בשא 24015/06

1. מהות הבקשה:

הבקשה שבפניי הינה בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד אשר ניתן במסגרת תיק הפש"ר, בו קיבלתי את בקשת הבנק למימוש הנכסים המשועבדים לו על פי אגרת חוב אשר הוציאה המבקשת.

בבקשה נאמר כי מימוש הנכסים יגרום למבקשת נזק בלתי הפיך ופגיעה פיננסית עצומה. לכן, יש לטענת המבקשת לעכב את ביצוע פסה"ד עד למתן הכרעה בפסה"ד שבערעור.

הטעם העיקרי, לטענת המבקשת, לעיכוב הביצוע הוא כי מימוש הנכסים, דירות בפרוייקט אשר נבנה על ידי המבקשת, יפגע בערך הדירות וערך הפרוייקט בצורה בלתי הפיכה. זאת במיוחד לאור העובדה כי הבנק הודיע לבית המשפט שאין בכוונתו להשלים את הפרויקט, לפרסם אותו ולשווק אותו אלא למכור אותו במצב AS IS.

כמו כן, נאמר כי כינוס הנכסים ימיט כליה על הפרויקט וימנע כל אפשרות לכסות את החוב לבנק.

לטענת המבקשת, הדרך הנכונה למימוש הפרוייקט היא סיום הדירות הגמורות בהשקעה של כ- 25,000 דולר לדירה ומכירתן דירה אחר דירה. בדרך זו ניתן יהיה למכור את הפרוייקט תמורת סכום של 17 עד 19 מליון דולר אם יימכרו הדירות לישראלים, ובמכירה לעשירי העולם היהודי ניתן יהיה למכור את הדירות בסכום של כ- 20-22 מליון דולר.

המבקשת טענה כי כונס הנכסים איננו פועל למקסום תמורת המכירה, וזאת בהתאם להנחיות שהוא מקבל משולחיו.

המבקשת טענה כי מאזן הנוחות מצדיק את עיכוב הביצוע. במסגרת זו העלתה המבקשת את פירוט טענותיה באשר לערעור תוך התייחסות להסכם הליווי ולשאלה מי הפר את הסכם הליווי.

המבקשת חזרה למעשה על טענותיה במסגרת תיק הפש"ר, אשר נדחו על ידי בעת מתן פסה"ד.

המבקשת חזרה וטענה, בין היתר, כי היא היתה יכולה למכור את הדירות וכי הבנק מנע זאת ממנה, הקפיא את הפרויקט ונהג בו מנהג בעלים מבלי להקדיש את המשאבים הנדרשים לצורך הפרסום והשיווק.

המבקשת הציעה חלופה לכינוס בדרך של מינוי כונס נכסים במשותף, הן של המבקשת והן של הבנק, אשר יפעלו לסיום הפרוייקט ומכירת הדירות.

2. תשובת הבנק:

בתשובת הבנק נאמר כי על המבקש לעכב את ביצועו של פסה"ד, מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מהכלל כי מי שזכה בדין רשאי לממש את זכייתו.

הבנק ציין כי מאזן הנוחות נוטה במפורש לטובתו.

יתרת החוב בחשבון המבקשת מגיעה לסכום של כ- 114 מליון ש"ח כאשר הריבית מצטרפת מידי רבעון.

לאור גובה החוב ולאור סכומי הריבית המצטרפים, אמורה הריבית בלבד אשר תתווסף בחשבון עד למועד משוער שבו ישמע הערעור בבית המשפט העליון, להגיע לסכום של כ- 24 מליון ש"ח.

המבקשת איננה מתכחשת למעשה לחוב הקיים, וגם אם היא מתכחשת לגובהו, הרי שאין בכך כדי להצדיק הענות לבקשה לעיכוב מימוש הליכי שעבוד.

המבקשת אף איננה מסבירה מדוע אם יימכר הפרוייקט ייגרם נזק בלתי הפיך, ואף איננה מסבירה מהם אותם נזקים בלתי הפיכים.

עוד ציין הבנק כי אין כל מקום לטענות המבקשת בדבר נזקים לפרויקט והשפעתו של צו הכינוס על שוויו של הפרוייקט.