החלטה בתיק בשא 2362/07

1. מהות הבקשה:

הבקשה שבפניי הינה בקשה לפסיקת שכ"ט בגין תביעת חוב שהוגשה על ידי המשיב 3 בסכום של 70,822 ש"ח בצירוף מע"מ.

המבקש, עו"ד שילר, מונה כמנהל מיוחד על ידי כב' השופט שילה, ביום 23.9.04 לשם בדיקת תביעת החוב של המשיב 3.

בבקשה נאמר כי מדובר בהוכחת חוב בסכום של 80 מליון דולר. לדברי המנהל המיוחד, לימוד החומר העובדתי והמשפטי  היה סבוך. לשם לימוד החומר, התכתבויות עם הצדדים וכתיבת ההחלטה הושקעו על ידו, בעזרת עו"ד בכירה ממשרדו, 160.78 שעות עבודה לפי רישום שנערך על ידו.

המנהל המיוחד ציין כי נערך הסכם בינו לבין עו"ד הרמלין, אשר שימשה בזמנו כב"כ הכנ"ר, לפני הסכמתו לשמש כמנהל מיוחד.

על פי סיכום זה נקבע כי שכה"ט יחושב על פי סיכום שעות עבודה וכי השכר בגין שעת עבודה יעמוד ע"ס של 100$ בצירוף מע"מ.

המנהל המיוחד היפנה לתקנה 78, הקובעת כי הוצאות בדיקת תביעת חוב יחולו על הנושה אלא אם קבע בימ"ש בנסיבות מיוחדות הוראה אחרת.

2. תגובות הצדדים:

ביקשתי את תגובות המשיבים.

בתגובתו של הנאמן נאמר כי אם נערך אכן סיכום שכ"ט בין המנהל המיוחד לבין הכנ"ר, הרי שהדבר לא נעשה בידיעתו.

כמו כן, נאמר על ידו כי כל תשלום צריך שייעשה על ידי הכנ"ר ולא מקופת הפש"ר, שכן הכספים שבה מיועדים להחזר מימון ביניים אשר ניתן על ידי התאגידים הקיבוציים בגין עבודת הנאמן לשכ"ט עתידי של הנאמן ולנושים.

המשיב 3, התאגידים הקיבוציים, טענו כי לא הוצג בפניהם הסכם כלשהו על פיו נקבע שכרו של המנהל המיוחד על סך 100$ לשעה בצירוף מע"מ. התאגידים הקיבוציים לא היו צד לסיכום הנטען. אם נעשה הסכם כזה בין המנהל המיוחד לבין הכנ"ר, הרי שעמדתם לא נשאלה ולא הודע להם כי הם יצטרכו לשאת בשכה"ט.

לכן, אין מקום לטענתם לחייב אותם בתשלום שכה"ט.

מאחר והתאגידים הקיבוציים הסכימו לממן במימון ביניים את שכרו של הנאמן בתיק הפש"ר, ודין מימון זה כדין הוצאות פירוק אשר להחזרתם דין קדימה ועדיפות על פני כל תשלום לרבות שכ"ט בעלי התפקיד, הרי שאין לחייבם בתשלום.

לגופו של עניין, על ב"כ הכנ"ר לבחון את סבירות הבקשה ולשלם מקופת הכנ"ר את שכר המנהל המיוחד  בהתאם לסיכום, אם היה.

לא ברור גם כמה שעות הושקעו בפועל, שכן לא צורף דף פירוט העבודה שהושקעה.

הצדדים לא הופיעו בפני המנהל המיוחד אלא הגישו טיעונים בכתב ולא בהיקף בלתי סביר.

המנהל המיוחד נתן את החלטתו באיחור ואף עובדה זו צריכה לשמש בסיס לבחינת סבירות הבקשה.

עוד נטען על ידי התאגידים הקיבוציים, כי נסיבות המקרה הן בבחינת נסיבות מיוחדות הנזכרות בתקנה 78 לתקנות פשיטת הרגל, אשר בהתקיימן יורה בימ"ש על דחיית הבקשה לחייב את הנושה בשכ"ט המבקש.