1. ביום 3.12.06, אישרתי הסדר נושים לחברה, אשר על פיו אמורה החברה לפרוע את חובותיה במלואן לנושיה. על פי החלטתי, מונה עו"ד דוד מימון כנאמן לביצוע הסדר הנושים.
2. במהלך ביצוע הסדר הנושים, הניח הנאמן בפני שני הצעות, אשר יש בהן כדי להביא לפרעון חלק נכבד מחובות החברה, ואולי אף להביא לפרעון המושלם.
3. ההצעה הראשונה הינה הצעתו של מר חוסאם חלילה [משיב 11], שהינו רוקח, השוכר את אחד מבתי המרקחת של החברה, המצוי בקצרין, אשר מבקש לרכוש את המוניטין של בית מרקחת זה [השוכן במבנה שבבעלות בעלת מניות החברה - ואשר מונה לו כונס נכסים], שכירת החנויות מהחברה ורכישתן בחלוף 4 שנים ומחצה, כפוף להחלטה שתינתן בהליך - פרה - רולינג, על ידי שלטונות המס, וככל שידרש תשלום מס - תוארך תקופת השכירות כדי 9 שנים וחצי.
סכום התמורה, האמור להתקבל הינו כ- 862,000 ש"ח בצירוף מע"מ, אשר יפרש למלוא כל אורך תקופת השכירות.
בדיון בעל-פה בפני הסתבר, כי נוכח העובדה שיש לפרוע את המשכון, הרובץ על מבנה בית המרקחת, ישולם סכום ראשון מתוך התשלום שישולם, לשם פדיון המשכון [העומד על כ- 140,000 ש"ח].
יש לזכור, כי חוב נשוא המשכון, אינו חובה של החברה, אלא חוב פרטי של בעלת המניות.
יש לציין, כי הצעה זו לא היתה על דעת החברה ובעלי מניותיה. לטעמי, אף ברור, נוכח אופי התשלומים, כי המדובר בתשלומים, החייבים לכאורה בתשלום מס.
4. הצעה שנייה הוגשה על ידי מר יניב לוי, לפיה ישולם לנאמן סך 800,000 ש"ח, לטובת נושי החברה. בנוסף, יפדה המשכון, כאשר הנכס הממושכן בקצרין יועבר לבעלות החברה ובתמורה תקצה החברה למציע מניותיה, באופן שזה יהיה בעל 60% מהון המניות.
החברה תומכת בהצעה זו.
5. לאחר שנתקיים דיון בפני, בו תמכה החברה בהצעת מר לוי, כאשר הסתבר כי אחריו ניצב אביו, מר חיים לוי, המממן את העסקה, ולאחר שהסתבר כי חסרים פרטים בהסכמה בין המציע לחברה, דחיתי את הדיון, על מנת שיוגש הסכם מפורט, אשר בו תהיה התייחסות לכל הגורמים המשפטיים הרלוונטיים - על מנת שהצדדים יוכלו להגיש בפני בית המשפט עסקה "סגורה", אשר ימצא בה מענה לכל הסוגיות, אשר הצדדים לא מסוגלים היו להשיב עליהם באולמי.
ואכן, חוזה כאמור, שנערך בין החברה לבני משפחת לוי, הומצא לעיוני, אלא שהפעם המתקשרים היו לוי מורן ויוסי רון. על ההצעה חתם מר חיים לוי.
הנאמן הודיע כי הינו מסכים להצעה המתוקנת, ובכפוף לכך כי אי עמידת המציעים בתשלומים, תחייב אותם בפיצוי מוסכם ומוערך מראש בשיעור 80.000 ש"ח. גם לתנאי זה התקבלה הסכמת המציעים.
6. יש לציין, כי המחזיק בבית מרקחת במגדל העמק [מבנה השכור על ידי החברה], מר אשרף סנונו [משיב 12], הביע התנגדות להצעת מר לוי. שכן, לטענתו, נוהל מו"מ עימו באשר לרכישת הזכויות בבית המרקחת, אותו הוא מפעיל, תמורת סך 250,000 ש"ח. לשיטתו, הוא כבר נערך לביצוע עסקה זו. על כן, התקשרות עם מר לוי יהא בה משום מנהג שלא בתום לב כלפיו, תוך שיגרמו לו נזקים כבדים.
עלי לציין, כי מר סנונו מחזיק בבית המרקחת ללא הסכם בר תוקף, תוך שאינו משלם את כל התשלומים השטופים המוטלים עליו.
7. אף המשיב 11 - מר חוסאם חלילה, אשר התקשר עם החברה בהסכם מותנה גבי בית המרקחת בקצרין, מתנגד לקבלת ההצעה.
באת כוחו, עו"ד אמני חליאלה טענה בלהט רב, מדוע זה אין לקבל את הצעת ה"ה לוי. שכן, הצעה זו אינה מביאה בחשבון את כל הגורמים המשפיעים. לפי טיעוניה אלה, של עו"ד חליאלה, לא רק שיגרם נזק כבד למרשה, אשר נערך, בהשקעה עצומה לעסקה, תוך שהוא נוטש את מקום עבודתו הקודם, על מנת להקדיש עצמו לתפעול בית המרקחת, הרי ההתקשרות עם לוי יהא בה משום הפרת חוזה שנקשר עימו. מכל מקום, החברה תתקשה להפעיל את בתי המרחקת, נוכח העובדה כי גבי בית המרקחת ברמת ישי, תלויה ועומדת תביעת פינוי מצד בעלי המבנה. לכל בתי המרקחת רשיונות ע"ש מפעיליהם - ולא על ידי החברה, וכי לחברה אין את המלאי הדרוש להפעלת בתי המרקחת - מלאי העולה הון רב.
8. במהלך הדיון שהתקיים באולמי ביום 25.6.07, תמך ב"כ החברה, בתוקף, באישור העסקה עם מר לוי. על פי פירוט מצבת חובות החברה, הסתבר כי התשלום המוצע יהא בו כדי להביא לפרעון חובותיה של החברה במלואם. במידה ויחסר סכום כסף שהוא, יהיו ערבים ה"ה זילברמן - בעלי המניות [משיבים 22 + 23] לפרעון יתרת החובות - ויטלו חובות אלה על עצמם. ואכן, השניים הגישו הודעה בכתב, בה הם מודיעים על התחייבותם לפרעון יתרת החובות.
9. בשקלי את שתי ההצעות העומדות על הפרק, נראית לי הצעתם המתוקנת של ה"ה לוי, אשר הוגשה לבית המשפט ביום 9.7.07, ואליה צורפה טיוטת חוזה מפורט מיום 29.6.07.
הצעה זו עדיפה בעיני מכל הצעה אחרת, אשר הוגשה לעיוני.