החלטה בתיק בשא 21953/04

הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד שני הנתבעים בגין ערבותם המתמדת לפרעון חובותיו של החייב העיקרי לבנק.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         כתב ערבות מתמדת ל"כל חוב" (מוגבלת לסך 25,000 ש"ח), חתומה ע"י שני הנתבעים.

2.         העתק  מתחשיב החוב נשוא התביעה.

3.         העתק מתחשיב חובו של החייב העיקרי (הנתבע הפורמלי).

4.         פסק - דין מיום 16.2.04 שניתן נגד החייב העיקרי.

5.         אישור ראש הוצל"פ מיום 13.10.04 על מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי, על פי סעיף 27

(א) לחוק הערבות. 

ביום 28.12.04 ניתן פס"ד נגד הנתבע 1 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמו.

ב"כ הנתבעים הגיש בקשת רשות להתגונן מטעם הנתבע 2 (בש"א 21953/04), ולאחר מתן פסה"ד נגד הנתבע 1 הגיש בקשה לביטול פסה"ד נגדו (בש"א 6030/05), וטען כי בשל טעות טכנית לא הוגשה בקשת רשות להגן גם מטעמו, "על אף ששתי הבקשות הוכנו במקביל, והיו מיועדות להישלח במיקשה אחת".

השאלה החשובה היא מה הגנה יש לשני המבקשים כנגד תביעת המשיב.

תצהיריהם של המבקשים זהים בעיקרם. שניהם טוענים כי נתבקשו ע"י החייב העיקרי לחתום על ערבות לטובת פרעון הלוואה ע"ס 25,000 ש"ח אותה עמד הלווה לקבל מן המשיב. שניהם סרו לסניף הבנק יחד עם החייב העיקרי, נפגשו עם פקיד הבנק שהודיע להם כי הם עומדים לחתום על ערבות לפרעון הלוואה ע"ס 25,000 ש"ח, וחתמו על המסמכים הנדרשים.

לטענתם הופתעו לגלות כי חתמו על כתב - ערבות ללא יידעתם ומבלי שניתן להם לקרוא בעיון את המסמכים, תוך שהמסמכים שאינם קשורים למסמכי ההלוואה, הושחלו בין יתר המסמכים שנמסרו להם לחתימה.

עוד טוענים המבקשים בתצהירים כי וידאו שההלוואה אשר התקבלה ע"י החייב העיקרי, נפרעה במועדה "ואף כי באה לידי פרעונה הסופי בהמשך לכן" - כלשונם.

המבקש 1 אשר הגיש בקשה לביטול פסה"ד שניתן נגדו, לא התייצב כלל לחקירה נגדית, ואילו המבקש 2 אישר כי  הוא חתום על כל עמוד ועמוד מכתב - הערבות (נספח א' לכתב - התביעה).

ב"כ המשיב הציג בפניו טופס של "הודעה לערב בגין ערבות מתמדת לכל חוב מוגבלת בסכום" (מש/1), והמבקש הודה כי הוא חתום על מסמך זה. כמו כן הוצג בפניו טופס "מידע על הערב" (מש/2), והוא אישר את חתימתו גם על מסמך זה.

המבקש 2 אישר כי ניגש לבנק יחד עם המבקש 1, אך לא זכר בוודאות אם הם חתמו ביחד או במועדים שונים נוכח הזמן הרב שעבר מאז החתימה.

לדבריו הוא קורא עברית. עם זאת טען שלא קרא את מה שכתוב במסמך מש/2 ("מידע על הערב"), וכי פקיד הבנק לא הסב את תשומת לבו לדברים שכתובים בכתב - יד. עוד טען המבקש

2: "אני טוען שההלוואה נפרעה, החייב העיקרי הוא הדוד שלי והוא אמר לי שההלוואה נפרעה עוד קודם לכן, והלווה אמר לי שההלוואה נפרעה". המבקש 2 ציין שהוא אחיינו של החייב העיקרי, ומסעיף 13 לתצהירו אנו למדים כי המבקש 1 הוא בנו של החייב העיקרי.