החלטה בתיק בשא 2182/07

1. בקשה למתן צו מניעה זמני שהגיש המבקש, מר אבו ישראל איזידור, כנגד המשיבה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, למניעת ביצוע כל פעולה במגרש ובמבנה שעליו, הידוע כ"מרכז קאשוון", בו מנהל המבקש פאב הידוע כ"פאב של איזי", לרבות פינויו ממנו, סילוק המבנה ו/או ניתוק זרם החשמל והמים אליו, זאת עד למעבר המבקש למשכנו החדש, מעבר המתוכנן עפ"י הנטען, לסוף חודש נובמבר 2007.  במקורה הוגשה הבקשה במעמד צד אחד ואולם לא מצאתי לנכון ליתן צו באופן האמור והדיון נקבע והתנהל היום במעמד שני הצדדים, זאת לאחר שהמשיבה אף הגישה תגובה מצידה לבקשה.

2. רקע הבקשה הינו דרישת פינוי של המבקש אשר הופנתה אליו מצד המשיבה. יצויין כי בין הצדדים התנהל הליך קודם, בפני עמיתי כב' השופט נ. אבו טהה (בש"א 4737/06), אשר עפ"י החלטתו מיום 18.12.06, היה על המבקש לפנות את המקום בתוך 120 יום מאותו מועד, תקופה שהסתיימה עובר לדיון שנוהל בפני. שתי הבקשות דומות בטיעוניהן זל"ז, למעט העובדה כי בזו החדשה, נטען לשינוי נסיבות מקודמתה וזאת על רקע מציאת משכן חדש לכאורה לעסק.

3. בסיומו של הליך בלתי פורמלי, בו הבהירו הצדדים עמדותיהם (וממנו עלה גם כי למרבה הצער, לא ניתן לגשר בכל אופן שהוא על הפער שבין עמדותיהם), הסכימו הצדדים, מבלי להודות בכל טענה,  כי ההחלטה תינתן על סמך החומר שבתיק.

4. תמצית העובדות הנצרכות לעניין הינן אלה:

א.     המבקש שכר את הנכס מהמשיבה בחודש אוקטובר 1989, תוך שהשימוש שנעשה בו במהלך השנים אופיין בצורות שונות.

ב.      מאז שנת 1995, הפך המקום, באישור המשיבה ל"פאב", המשרת בעיקרו סטודנטים הלומדים אצל המשיבה וכן את צעירי האיזור.

ג.       הסכם השכירות האחרון שנחתם בין הצדדים היה ביום 30.8.99 ותוקפו עד יום 31.12.01. מאז לא נחתם כל הסכם נוסף בין הצדדים, ואולם, בין הצדדים התנהל מו"מ אשר בא לידי ביטוי בין היתר במכתב המשיבה מיום 31.1.02 (נספח ה' למסמכי התיק העיקרי שצורף בפועל לבקשה הקודמת), ובו הסכימה המשיבה, בכפוף לתנאים שנקבעו באותו מכתב ובכלל זה הסדרת רשיון עסק, לדחות את הפינוי עד ליום 30.6.02.  מאז לא קיים הסכם אשר בא לידי ביטוי במסמך כלשהו בין הצדדים.

ד.      בפועל המשיך המבקש לשהות במקום ולהמשיך בניהול עיסקו שם, ולטענתו אף שילם ממיטב כספו לגופים שונים לצורך התאמת המבנה לקבלת רשיון עסק, שימוש חורג וכיוצ"ב (אשר עניינם בא לידי ביטוי גם בתביעה כספית שהגיש כנגד המשיבה בתיק העיקרי המלווה בקשה זו (ת.א. 7274/06)). יצויין כי רישיון העסק לא זו בלבד שלא נתקבל עד כה, זאת בשל הכשלת ההליך, עפ"י טענת המבקש, מצד המשיבה, אלא שכנגד המבנה עומד בתוקפו צו הריסה שיפוטי שניתן ביום 7.11.06, בהסכמת המבקש יש לציין, על ידי עמיתי כב' השופט א. באומגרט (תיק ב.ש. 1203/04 עמ"ק 6119/04) ואשר נכנס לתוקפו המחייב ביום 11.4.07.

ה.      בתאריך 5.10.06 דרשה המשיבה מהמבקש את פינויו מהמקום, דרישה שהובילה להליך הקודם שהוזכר לעיל ואשר המשכה במסגרת זו. בתאריך 25.1.07 חזרה

המשיבה והודיעה למבקש על דרישתה לפינוי הנכס, בתום המועד שנקצב בצו המניעה הקודם.  בעניין זה טוען המבקש, כי מאז החלטת עמיתי כב' השופט אבו טהה, שונו הנסיבות וכי עתה, להבדיל מהבקשה הקודמת, חבר המבקש לקבוצת יזמים שבכוונתה לפתח ביער להב חווה, אליה יועתק גם עיסקו. בעניין זה צירף המבקש מכתב מריכוז משק - קיבוץ להב (שלא הגיש תצהיר ולא התייצב לדיון), וכן תכנית ניתוח אסטרטגי ובחינת כדאיות כלכלית להשקעה (שאינה קשורה למבקש דווקא).

ו.        לטענת המשיבה, פנה ביום 6.8.06 מינהל מקרקעי ישראל, שהוא בעל הקרקע אליה כבעלת זכות החכירה, ודרש ממנה להפסיק את השימוש שעושה המבקש במקום, זאת בשל השימוש הסחיר החורג בו, ולחילופין להחזיר את הקרקע אליו.

5.      המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לענייננו מצויה בסעיף 75 לחוק בתי המשפט שזו לשונו:

6.      כידוע, מטרתו המעשית של צו מניעה זמני הינה, שמירת מצב קיים והמשך קיומה של מערכת נסיבות השוררת בעת הגשת התובענה עד להכרעה בה, ומניעת שינוי מצב העלול להשפיע בפועל על הדיון בתובענה העיקרית, או על יכולת מימוש פסק הדין או ההחלטה העתידה להנתן. קונספציה זו עוצבה במשך השנים על ידי הפסיקה בנושא זה, ונושאת בחובה באופן בסיסי 4 שיקולים:

א.     הוכחת הזכות.

ב.      מאזן הנוחות.

ג.       הכרחיות הצו לרבות יכולת פיצוי כספי.

ד.      שיקולי יושר וצדק, נקיון כפיים וכיוצ"ב.