החלטה בתיק בשא 21752/04

עניינה של החלטה זו בקשה למתן רשות להתגונן שהגישו מדינת ישראל והקרן הקיימת לישראל, כנגד תובענה לתשלום הסך של 41,240,253 ש"ח שהגישה כנגדן המשיבה.

על העובדות הבסיסיות, אין בין הצדדים מחלוקת.

המשיבה הינה חברה רשומה כדין בבעלות סולל בונה, שיכון עובדים ושיכון ופיתוח לישראל בע"מ.

למשיבה שטחים בבעלותה וכן ניתן לה זיכיון לתכנון ופיתוח שטחים בבעלות המשיבה.

בין הצדדים נכרתו הסכמים בשנים 1952 ו-1964. על פי ההסכמים, היה על המשיבה לבצע עבודות תכנון ופיתוח בשטחים השונים, תוך שהמבקשות התחייבו להשתתף בעלותן בהתאם לחלקן היחסי בשטחים השונים.

בכתב התביעה שהגישה המשיבה, עתרה היא לחיוב המבקשות בסכומים המבוססים על שני רכיבים נפרדים:

רכיב ראשון - חוב של המשיבות בגין שטחי המשיבה באזור כפר נטר. על פי הנטען באותו רכיב, שונה יעוד המקרקעין באזור כפר נטר (במושב בוצעה הרחבה), כתוצאה משינוי היעוד היה על המבקשות לשלם למשיבה סכומים מסוימים העולים כדי 34,025,112 ש"ח.

רכיב שני - המשיבה ביצעה עבודות תכנון באזורים שונים מכוח הסכמי הקונצסיה בינה ובין המבקשות, על המבקשות היה לשלם את עלותן וכן תשלומי תקורה בהיקף של 12.5% מהיקף העבודות, בהתאם להתחייבות שנטלו עליהן, ובסה"כ חייבות המבקשות בגין רכיב זה 1,180,286 ש"ח.

המבקשות עתרו למתן רשות להתגונן כנגד התובענה.

על פי הנטען בבקשתן, קיים הליך נוסף ומקביל בין הצדדים, בדמות ת.א. 1787/04, הפיצול בין שני ההליכים הוא מלאכותי ונועד לאפשר הגשת תובענה אחת בסדר דין רגיל וחברתה בסדר דין מקוצר, אך למעשה מדובר במקשה אחת של יחסים, וראוי ונכון ליתן רשות להתגונן גם בתובענה הנוכחית, תוך איחוד הדיון בין שתי התובענות.

המבקשות טענו כי בין מנהל מקרקעי ישראל לבין משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי, נחתם הסכם המסדיר תשלום היטל השבחה על ידי המנהל, על פי מתכונת מוסכמת שהושגה בשנת 1973, ומכונה "חלף והיטל השבחה".

אין חולק שחלק משטח ההרחבה של כפר נטר, בא בגדר שטח הקונצסיה של המשיבה, כשלה 54% מהשטח ואילו למנהל 46% מהשטח, ואין גם מחלוקת שלמשיבה זכות לקבל תקבולים, כשהויכוח הוא בדבר גובה התקבולים. לטענת המבקשות, יש לקזז מהסכומים המגיעים למשיבה את חלף היטל ההשבחה.

מעבר לכך, התשלומים לא היו אמורים להיות משולמים אלא לאחר שיווק המקרקעין. בסיכומה של הבקשה, אישרו המבקשות כי הן חייבות למשיבה את הסך של 19,403,346 ש"ח בצירוף מע"מ ובסך הכול 22,701,915 ש"ח בכפוף לזכות קיזוז.

לעניין הוצאות התכנון, אישרו המבקשות כי הן חייבות בתשלום הוצאות אלה אך לשיטתן, מדובר בשאלה מורכבת ובכפוף להבהרת החשבון הן תהיינה מוכנות לשאת בהן.

עוד הוסיפו המבקשות וטענו כי למשיבה חובות למנהל בגין דמי חכירה ראשוניים ודמי חכירה שנתיים וסכומים אלה יש לקזז, כמו גם חוב בגין רכישת יחידות דיור מהמנהל ברובע 5 בקריית נורדאו.

דין הבקשה לרשות להתגונן - להתקבל באופן חלקי.

קראתי את סיכומי הצדדים, בעיקר את סיכומי המבקשות, בניסיון להבין מהן טענות ההגנה וכיצד ניתן לבחון האם יש למבקשות טענות ראויות בהליך הנוכחי, ואני סבור כי הצדק עם המשיבה בכך שבכל הנוגע להוצאות התכנון, אין למבקשות כל הגנה שהיא.

כאמור, הטענה האחת והיחידה שעלתה בבקשת הרשות להתגונן, היתה שהסכומים בגין הוצאות התכנון אינם ברורים ובכפוף להבהרתם, תהיינה המבקשות מוכנות לשאת בהם לטובת המשיבה.

הפוך והפוך בסיכומי המבקשות, ולא תמצא בהם התייחסות לנושא דמי התכנון, ולא בכדי. לא הוצגה כל טענת הגנה ראויה כנגד דמי התכנון, הדברים גם עלו בצורה מפורשת בעת חקירת המצהיר במהלך הדיון ומשכך, זכאית המשיבה ליטול פסק דין חלקי בכל הנוגע להוצאות אלה.