החלטה בתיק בשא 21351/05

1.         בתיק זה הוגשה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

            הדיון בבקשה נערך בפניי אתמול, ולאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

2.         פסק הדין ניתן כאמור בהעדר הגנה בידי כבוד הרשם (כתוארו דאז) ברגר ביום 25.9.05, וזאת לאחר שהמבקשת ביקשה וקיבלה ארכה להגשת הגנה בהחלטה מיום 6.6.05. מובן, אפוא, כי המבקשת אינה טוענת כנגד המצאת התביעה לידיה, והסברה לאי הגשת כתב הגנה הוא במגעים שניהלה עם הבנק וסברתה כי כל עוד מתנהל המו"מ מוקפא ההליך המשפטי.

            בנסיבות אלה, אין מדובר בביטול פסק הדין "מחובת הצדק", אלא שהביטול נתון לשיקול דעתי, וייקבע לפי טענות ההגנה שבפי המבקשת.

            כאמור החלטתי לדחות את הבקשה, מאחר ונוכחתי כי אין למבקשת הגנה כנגד התביעה.

3.         על פי כתב התביעה חתמה המבקשת ביום 11.8.03 יחד עם בעלה פאביו, אשר בינתיים הלך לעולמו, על הסכם תנאי ניהול חשבון. כמו כו נטען כי במועדים שונים בשנת 2002 וכן ביום 11.8.03 הועמדו למבקשת ובעלה המנוח הלוואות שונות.

            בבקשת הביטול טענה המבקשת כי התגרשה מבעלה כבר ביום 6.8.03 לפיכך לא ייתכן כי לאחר הגירושין פתחה חשבון משותף עם בעלה ובתאריך הנטען כלל לא נכחה בבנק. לפי סעיף 20 לתצהירה של המבקשת הרי היא טוענת כי שמה הוסף להסכמים בדיעבד, לאחר מותו של המנוח, משיקולים השמורים עם המשיב!

            כאמור מכתב התביעה עולה כי בחשבון נעשתה פעילות כבר בשנת 2002, לפיכך ברור שאין מדובר בחשבון שנפתח לאחר הגירושין, ואכן הוגשה תגובת הבנק לפיה המדובר היה בהלוואה להסדרת החוב אשר הגיעה באותו מועד ל - 11,000 ש"ח בחשבון העו"ש ופיגור נוסף בסך של כ - 10,000 ש"ח בהלוואות שונות.

            לתגובת הבנק צורף תצהירה של גב' אורלי אוסי, עובדת הבנק, לפיו בתאריך הנ"ל הגיעה המבקשת יחד עם בעלה המנוח לסניף הבנק לשם הסדרת החוב, ובאותו מעמד נחתמו המסמכים בידי המבקשת בפניה.

            כמו כן הוגש תצהירו של מר אייל שפייזר, מנהל סניף הבנק, בדבר עובדות רלוונטיות נוספות לבקשה זו.

4.         בדיון שנערך בפניי אתמול נחקרה המבקשת על תצהירה, באת כוחה וויתרה על חקירת המצהירים מטעם הבנק, ובאי כוח בעלי הדין סיכמו טענותיהם בעל פה, כשהמבקשת עצמה מוסיפה דברים.

            ייאמר מיד כי בוויתור על חקירת המצהירה מטעם הבנק וויתרה למעשה המבקשת על האפשרות לסתור את הטענה כי לא חתמה על המסמכים. המדובר בגרסה אחת מול אחרת, לא נעשה נסיון לסתור את גרסת הבנק, ולא הובא בסיכמי המבקשת כל נימוק מדוע אין לקבל את גרסת הגב' אוסי כלשונה.

5.         אולם, אף אם אקבל כי המבקשת לא חתמה על המסמכים ביום 11.8.03, אין בכך כדי לשנות את התוצאה.

            מדפי החשבון שהוגשו בידי הבנק עולה כי לאחר חודש אוגוסט 2003 בוצעו בחשבון מספר קטן מאוד של חיובים בסכום כולל של פחות מ - 1,000 ש"ח, והפעילות האחרת הינה של חיובי ההלוואה ורביות בלבד.

            אם ייערך חישוב מחודש של חשבון הבנק תוך ביטול ההלוואה מיום 11.8.03 וחיוב החשבון ברביות בגין יתרת החובה, אין ספק כי התוצאה הסופית תהיה לרעת המבקשת.

            לא יכולה להיות מחלוקת כי המבקשת חייבת, ביחד ולחוד עם בעלה, ביתרת החוב כפי שהייתה בחשבון המשותף, לפחות עד מועד הגירושין. לעניין זה הסבירה המבקשת כי הגיעה להסדר עם בעלה כי כנגד וויתור על מזונותיה ייקח הוא את החוב על עצמו. מובן כי הסדר בין בני הזוג אינו מחייב את הבנק והמבקשת עצמה הודתה שידעה על כך כדבריה: " המו"מ היחיד שהיה עם הבנק לפני הגירושין זה שיוציאו אותי מהחשבון והדבר היחיד שנעניתי זה טריקת דלת של מנהלת הסניף, רונית. גם ויויאן שנמצאת פה בחוץ טענה בבירור כמה פעמים שאני לא יכולה לצאת מהחשבון כי אני המפרנסת הראשית".

6.         דומה שאין צורך להוסיף דבר מעבר לדברי המבקשת עצמה. המבקשת ידעה בבירור כי הבנק מסרב "להוציא" אותה מהחשבון, ולפיכך אם ראתה לנכון להגיע להסדר עם בעלה, אין לה להלין אלא על עצמה. לפיכך טענת באת כוחה בסיכומיה כי "לא ידוע לה מאיפה צץ החשבון שהיא לפתע חתומה עליו" הינה טענה תמוהה, אשר מוטב היה לולא הועלתה.

            יתרה מכך, מדברי המבקשת ברור כי אף הייתה מודעת לגובה החוב, או לפחות לסדר הגודל של החוב. אם לא היה ידוע קיומו של חוב, הרובץ על שני בני הזוג, לא היה צורך בהסדר ביניהם לעניין זה, ואם לא הייתה המבקשת מודעת לכך שמדובר בחוב בהיקף נכבד, בוודאי שלא הייתה מוותרת כנגדו על מזונותיה.

            מובן לי מצבה של המבקשת אשר כדבריה " אני שילמתי את החלק שלי, אולי לא לגורם הנכון".  יחד עם זאת ועם כל ההבנה והסימפטיה, אינני רואה למבקשת הגנה חוקית כלשהי כנגד התביעה.