החלטה בתיק בשא 20844/04

ענינה של בקשה זו, עתירת הנתבעת לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ומחמת השתק שהיא מושתקת מלהעלות טענות להשבת כספים אותם שילמה למבקשת בגין היטלים שונים, כמפורט בכתב התביעה.

המשיבה, התובעת בתובענה האמורה, הגישה כתב תביעה להשבת היטלי פיתוח ותשלומי אגרות בסך 3,285,253.2 ש"ח, שגבתה המבקשת (הנתבעת), ממנה שלא כדין, לביטול הודעות החיוב בו נדרשה המשיבה, כל זאת אגב קביעות בדבר  התרשלותה, חוסר תום ליבה ואי עמידתה של המבקשת בתנאים בסיסיים הקבועים בחוק.

בתובענה, שעניינה פרוייקט בניה שהוקם על ידי המשיבה, ובו קיבלה היתרים (שכתנאי להם, כך לשיטתה, נדרשה לחתום על הסכם פיתוח (להלן: "ההסכם")) להמשך או תוספת בניה, תבעה זו להצהיר (ולא רק סעד כספי כפי טענותיה בהמשך), כי המבקשת התרשלה, פעלה שלא כדין והפרה חובה חקוקה עת שהטילה חיובים על המשיבה, כאשר לא עמדה בתנאים המקדמים הקבועים בחוקי העזר המתייחסים להיטלי ביוב, אגרות מים, שטחי עזר ותיעול, להטלת החיוב.

עוד טענה המשיבה, כי המבקשת הפרה את ההתחייבויות אשר נטלה על עצמה מכוח הסכם בין הצדדים - לא כל הכספים שנגבו (אלא סך של מליון ש"ח בלבד, לכל היותר), הושקעו כמוסכם בתשתיות, חלק מעבודות התשתית שהיה על המבקשת לבצע, בוצעו בפועל על ידי המשיבה וכספים נוספים נגבו מעבר לסכום הראשוני שהיה אמור להספיק לכל תוספת או שינוי בפרוייקט.

המבקשת העלתה, כאמור, שתי טענות לסילוק על הסף - חוסר סמכות עניינית לדון בחלקי התביעה העוסקים באגרות מים והיטלי ביוב והשתק טענת המשיבה להשבת תשלומי חובה אותם התחייבה במפורש לשלם מכוח הסכם.

חוסר סמכות עניינית

טענות המבקשת הן, כי על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הביוב") ועל פי סעיף 28 לפקודת העיריות (אספקת מים), 1936 (להלן: "פקודת המים"), נקבעו הוראות מיוחדות לתקיפת החלטות הרשות בדבר הטלת חיובים על האזרח. לפיכך ועל פי הלכות בית המשפט, ובמיוחד ההלכה ברע"א 2425/99 עירית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נ(4) 481 (להלן: "פסק דין יזום"), אין להתיר הגשת תביעה בבית המשפט, אלא על האזרח החולק על החוב לפנות לגופי הערר הקבועים באותם חיקוקים ואין לו אלא ללכת באותה דרך.

מכאן טוענת המבקשת שאין סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בעניין היטל הביוב כל עוד לא נקטו בהליך הקבוע בחוק הביוב.

באשר לעניין הנחת הצנורות, הפנה ב"כ המבקשת לסעיף 28 לפקודת המים, הקובע, כי הרואה עצמו נפגע מהחלטה בענין אספקת מים יהיה רשאי "לערער עליהם בפני שר הפנים".

טענת חוסר הסמכות העניינית, נסמכת רובה ככולה על פסק דין יזום ועל הגדרת סמכותם של גופי הערר.

לשיטת המשיבה, לא בכל עניין העוסק בביוב יש להפנות אל ועדת הערר, כאשר לעניין אגרות החיבור למפעל מים והנחת הצינורות אין תחולה לסעיפי הפקודה, שעה שסעיף 28 מתייחס לסעיף 20 שכותרתו הינה חיבור צינורות שירות לצינור הראשי. אך טענתה העיקרית הייתה, כי על כל קשת הדברים חל בראש ובראשונה הסכם הפיתוח עליו חתומים הצדדים ורק לאחר מכן חוקי העזר. זאת ועוד, התביעה הינה להשבת כספים מחמת עילות חוזיות כאמור, מחמת הפרת ההסכם על ידי המבקשת, לכן השאלות מן התחום המנהלי הן שאלות שבגררא, שאל לו לבית המשפט לשלחן לגוף אחר לדון בהן, מה גם  שהסעד הכספי הוא הקובע בשאלת הסמכות. 

בכל הקשור לשאלת הסמכות העניינית, אין דעתי כדעת המשיבה.

בפסק דין יזום תחמה כב' השופטת פרוקצ'יה את השאלה השנויה במחלוקת:

"גדר השאלה שלפנינו הוא באלו נסיבות חייב אזרח המתדיין עם הרשות להיזקק תחילה למנגנון יישוב מחלוקת שנקבע בחוק המיוחד החל על הענין, ומתי רשאי הוא לפנות ישירות לבקש את סעדו בבית המשפט הרגיל או בבג"צ. שאלה זו מעלה את הצורך לבחון את היבט סמכותם של גופי הערר שהוקמו במסגרת החוקים הרלבנטיים ואת היחס בינם לבין סמכויות בתי המשפט".

"....וכך, מקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה וערר יש ללכת בדרך זו ולא לאפשר את עקיפתה"

הנה כי כן, המחוקק קבע מנגנון מינהלי מיוחד לבירור השגתו של בעל נכס באשר לדרישה לתשלום היטל ביוב: הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת התשלום יכול לערור בפני ועדת הערר והחלטתה של זו נתונה לפיקוחו ולביקורתו של בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור על ההחלטה.

לענין פירוש פקודת המים אומר, כי עולה תשובה ברורה מפסק דין יזום: "....יוצא איפוא, כי לענין ביוב והנחת צינורות מים, בעל נכס שחויב בהיטל יוכל לטעון בפני גוף הערר כל טענה כנגד חבות זו - בין טענה בעלת אופי מהותי הנוגעת לעצם הסמכות או הסבירות שבהטלת היטל, בין טענה לענין קיום תנאים ספציפיים הנדרשים בחוק לצורך גיבוש של חיוב תקף, ובין טענה לענין גובה סכום ההיטל הנדרש". (לענין זה ראה גם עפר שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות, כרך א' 1998, עמודים 356-355).

יצוין, כי במקרה שלפני, דרישות התשלום הוצאו ונשלחו כדיו ואין מחלוקת בין הצדדים לענין זה.

יש לזכור, כי לא רק בגובה ההיטל ובדרכי חישובו עוסק גוף הערר, אלא נזקק הוא לעיתים קרובות גם לטענות בעלות אופי עקרוני וביניהן גם כאלו כפי טענות המשיבה, בדבר פגמים בחוק העזר (פקודת המים), החל על הענין, וכן טענות מהתחום החוזי.