החלטה בתיק בשא 20295/04

לפניי  בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית לתשלום עבור שירותים בנקאיים שנתן המשיב למבקשים. עילת התביעה כנגד המבקשים הינה בגין יתרת חובה בחשבון העו"ש.

המבקשים טוענים כי פנו בחודש מאי 2003 למשיב לצורך קבלת הלוואה בסך 51,000 ש"ח שתנאיה היו תשלום בגרייס של 4 חודשים.

יתרת חובה זו נוצרה על רקע מצב בריאותי לקוי של המבקשת 2 ועל רקע הבנה כי פירעון חוב זה

יבוצע מתקבולים המתיימרים להתקבל ממשרד הבריאות.

עוד טוענים המבקשים כי כאשר הגיע מועד פירעון ההלוואה שנטלו קיבלו אורכה מהמשיב ל-6 חודשים נוספים (עם גרייס).

בטרם חלפו 6 חודשים פנו המבקשים למשיב על מנת להסדיר את תשלום חובותיהם שתפחו ואת ההלוואה באמצעות הלוואה חדשה (להלן: ההלוואה החדשה) בסך של 150,000 ש"ח.

סיכום תנאי ההלוואה החדשה נערך בעל -פה, כאשר ביקשו להעלות על הכתב את סיכום תנאי ההלוואה טוענים המבקשים כי המשיב הודיעם כי אינו מוכן לחתום על הסכם, ועל כן לא ניתנה למבקשים ההלוואה החדשה.

טענת המבקשים כי ההסכמות שנערכו בע"פ מהוות חוזה מחייב, והמשיב אינו רשאי לחזור בו ממנו. אין הצדדים מכחישים הסכמות אלו, אם כי טרם העלאת הדברים על הכתב עולה הרושם כפי שמציין ב"כ המבקשים בדיון הרי שהבנת הסיכומים בע"פ היתה שונה בין הצדדים, ובלשונו "ואנו מבינים שנציגי הבנק הבינו אחרת את אותן הסכמות בע"פ". כלומר ההסכם לא השתכלל.

בנוסף אף טוענים המבקשים לחיובי ריבית חריגה בחשבונם שלא כמוסכם בין הצדדים.

מנגד טוען המשיב כי אכן היו סיכומים בין הצדדים לגבי מתן ההלוואה החדשה אך קיומם

של סיכומים אלו סוכל על ידי המבקשים מתוך אי הסכמתם לתנאי המשיב למתן הלוואה זו.

המשיב טוען כי מתן ההלוואה הנ"ל הותנה ברישום שיעבוד מדרגה שנייה לטובתו על דירת המבקשים דבר שלא בוצע.

יתרה מכך, אף הכנסתם של המבקשים אשר התקבלה בבנק חודש בחודשו הועברה לבנק אחר, דבר שהמשיב לא הסכים לו .

כמו כן כפי שעולה מתוך טענות המבקשים עצמם הרי שהמשיב אכן פעל לפנים משורת הדין במהלך השתלשלות העניינים בין מתן ההלוואה הראשונה למתן ההלוואה החדשה (שלא נתקיימה בסופו של יום) ואפשר חריגות משמעותיות בחשבון העו"ש בכיבוד הוראות קבע ותשלום המחאות שנמשכו בחשבון למרות חריגה זו.

התמונה המצטיירת הינה שלמרות שלא נכרת הסכם המסדיר את יתרת החוב בצורת הלוואה פעלו הן המשיב והן המבקשים בהסכמה להמשיך ולאפשר למבקשים למשוך כספם מהחשבון למרות העדר מסגרת.

אין בכך כדי לפגוע בזכות הבנק לדרוש פרעון החוב לפי ההסכמים, ואין בסיס לדרישה כי המבקשים, המודים בחוב ישלמו ריבית נמוכה מזו של חשבונות ביתרת חובה חורגת מהמסגרת.

המבקשים לא פעלו להסדרת יתרת החוב, ואין להאשימם בכך לאור טרדותיהם בעניני בריאות

המבקשת, ואף המשיב פעיל בהגינות ובסלחנות.

משהגיעה ההכרעה לבית המשפט אני מוצאת כי טענת המבקשים להפחתת שעור הריבית אינה יכולה להתקבל.