החלטה בתיק בשא 20159/07

המשיבה הגישה תביעה בדרך של המרצת פתיחה ובה עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו היא זכאית, להשבת מס בולים ששולם ביתר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, אותם על המבקשת לשלם לה.

המשיבה שילמה בעת הגשת התביעה, אגרה בסכום מופחת של 954 ש"ח, נוכח גרסתה כי עסקינן בתביעה שהסעד בה אינו ניתן להערכה לפי תקנה 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. (להלן: " התקנות").

המבקשת עתרה לסילוק התביעה על סף בין היתר מחמת אי תשלום אגרה כדבעי, הגשת התובענה בהליך לא מתאים, בנוסף התיישנות עילת התביעה בחלקה לפחות המחייבת העברת התובענה לבית משפט השלום ועוד.

אציין כי לעמדת המבקשת, הסכום אותו תובעת המשיבה הינו 2,829,291 ש"ח אשר האגרה המחוייבת בגינו היא 70,732 ש"ח.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, סבורני כי יש לקבל את הבקשה בשלב זה, בכל הנוגע לאגרה ולהליך בו הוגשה התובענה, לרבות הסעד הנתבע. רק לאחר תשלומה של האגרה והעברת ההליך לתביעה רגילה ובאופן שגם הסעד שייתבע יהיה הסכום הכספי המגיע למשיבה לטענתה בתביעה רגילה, יהיה מקום להכריע בעתירה לעניין ההתיישנות.

עסקינן בתביעה לתשלום כספי במסווה של סעד הצהרתי. עיון בסעיף 42 לכתב התביעה מורה מפורשות כי המשיבה עותרת לחייב את המבקשת להשיב תשלום של מס בולים, והדברים מובנים וברורים מאליהם.

יפה בהקשר זה ההלכה שנקבעה בעניין רע"א 783/05 ענבי נ' קורן , לפיה:

" ודומה כי כך יש לפרש (ראו רע"א 9646/04 חסקי נ' מיכלסון הנזכרת) - משעה שבסעד כספי ישיר הנתבע על-ידי המשיבים עסקינן, אין זה עניין הנתון לשומה כספית גרידא, ללא שגלומה בו תביעה כספית המצדיקה אגרה בהתאם".

אין בידי לקבל את טעמיו של ב"כ המשיבה לפיהם מאחר ועסקינן בסעד הצהרתי ויש אינטרס ציבורי שההליך יתנהל במסגרת סעד הצהרתי, אזי יש לחייב באגרה לפי סעד הצהרתי שאינו ניתן להערכה.

זאת ועוד, גם אם ניתן לברר את ההליך בדרך של המרצת פתיחה, אין בכך כדי להביא לידי מסקנה שאין לחייב באגרה לפי הסעד הכספי המבוקש בו (ראה רע"א 232/02 שריבמן נ' מ.ט.ס. תעשיות ומחקר כרמיאל בע"מ ).

המקרה שלפני אינו נופל לגדר ההליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי כספי כאמור בתקנה 3 לתקנות ולפרשנות הפסיקה לענין זה, לרבות התקנות הקודמות, שעניננן זהה.

אין כל מניעה שהמשיבה תעריך את הסכום הכספי המגיע לה לטענתה, תציין אותו בכתב התביעה, תתבע את השבתו ותשא באגרה המתחייבת. למותר לציין כי הגשת הליך על מנת להמנע מתשלום אגרה, אינו אינטרס מוכר להגשת תביעה בדרך של סעד הצהרתי, בר"ע 417/92 היועץ המשפטי נ' ליבוביץ , פ"ד מו(3)414,417 :

" האינטרס של חסכון בתשלום האגרות, כלשעצמו, אינו אינטרס מספיק כדי להצדיק תביעה לסעד הצהרתי".

צודקת המבקשת גם באשר להליך בו הוגשה התובענה נוכח הסעד הנתבע, שכן ההלכה הפסוקה לא הכירה בזכות תובע להגיש תביעה לסעד הצהרתי אם הוא יכול לתבוע את הסעד הכספי. מכאן שעסקנין בתביעה כספית שאינה נמנית על העניינים שניתן לתובעם בהליך של המרצת פתיחה. קל וחומר במקרה שלפני בו המשיבה עותרת לסעד כספי מובהק, למרות שהכתירה את תביעתה למתן סעד הצהרתי. שומה על בית המשפט לבחון, האם יש בידי מבקש הסעד ההצהרתי לעתור לסעד אופרטיבי. אפנה לע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41, בעמ' 47 :

"הלכה היא כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל שלא לתתו."

ראה גם ספרו של השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמוד 470:

" מתן סעד הצהרתי לבעל דין הינו עניין שבשיקול דעת, ובית המשפט  יימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה, אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת".

לא ראיתי צורך בשלב זה להתייחס לטענת התיישנות התביעה, הצורך בהמתנה להכרעה בערעור שהוגש על ע"א 1019/05 "הילכת שופינג" קום נ' מנהל המכס והבלו , עליה מבוססת התובענה וועניינים אלה יבואו למדוכה, כפוף לתשלום האגרה והסדרת הסעד.

לפיכך על המשיבה להודיע תוך 30 יום מהו הסכום אותו עותרת לחייב את המבקשת להשיב לה, ולשלם את האגרה לפי הסכום האמור תוך 30 יום לאחר מכן. תעשה כאמור, יועבר התיק לתביעה אזרחית.