החלטה בתיק בשא 19907/06

המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים, בה עתר לחייבם בתשלום סכום של 5,926,751.78 ש"ח, בצירוף ריבית בשיעור של 18.3% לשנה (אציין כי סכום זה אינו זהה לסכום התביעה המופיע בכותרת).

על פי כתב התביעה, המבקשים הינם בעלי המניות היחידים והמנהלים של חברת קרלטון נהריה בע"מ (בפירוק וכינוס נכסים) (להלן: "החברה"), שעיקר פעילותה היה ניהול והפעלה של מלון קרלטון בנהריה, ובנם כיהן כמנכ"ל החברה החל משנת 1998 ועד למועד כניסתה להקפאת הליכים.

בכתב התביעה נטען, כי במהלך שנות השישים ניהלה החברה חשבון בנק אצל המשיב, בסניף בנהריה, אשר מספרו הינו 22756, והמבקשים חתמו על כתב ערבות להבטחת כל חוב של החברה ללא הגבלת סכום (נספח ז' לכתב התביעה).

בחודש מרץ שנת 1994 נטלה החברה הלוואה בסכום של 14,000,000 ש"ח מהמשיב.

במהלך השנים, נקלעה החברה לקשיים כלכליים, שהובילו להתגבשות חובות רבים, בין היתר כלפי המשיב. בעקבות כך, נטלה החברה בשנת 2002 שתי הלוואות- האחת בגובה של 18,455,000 ש"ח והשנייה בגובה של 145,200 ש"ח (נספח ח' לכתב התביעה).

על פי הנטען, החברה לא עמדה בהתחייבותה לפירעון ההלוואות במועדים שנקבעו, כך שהחל מחודש ינואר 2003 החלו להצטבר יתרות חובה בחשבונות ההלוואה ובחשבונות הפיגורים על ההלוואות. בנוסף, מאחר שהטיפול בחשבונות החברה עבר למחלקה המשפטית של המשיב, נפתח על שם החברה חשבון הוצאות משפטיות.

ביום 31/12/03 ניתן על ידי כב' השופטת, סגנית הנשיא (כתוארה דאז), בלהה גילאור, בבית המשפט המחוזי בחיפה, צו להקפאת הליכים כנגד החברה במסגרת תיק פש"ר 654/03, וזאת לבקשת החברה ובהסכמת המשיב, שתוקפו הוארך מעת לעת. עו"ד אלון פומרנץ מונה כנאמן בתקופת הקפאת ההליכים.

המשיב טען, כי במהלך תקופת הקפאת ההליכים, הוא נתן אשראי לחברה בסכום של 1,800,000 ש"ח , במסגרת חשבון הבנק של הנאמן,  וזאת לאחר קבלת אישור מבית משפט של פירוק (נספח ב').

בהחלטתה מיום 11/11/04 הורתה כב' סגנית הנשיא בלהה גילאור על תום תקופת הקפאת ההליכים ומתן צו כינוס נכסים זמני לחברה, במסגרתו מונתה עו"ד חגית נוב לתפקיד כונסת הנכסים הזמנית של החברה, ונקבע כי במהלך 60 הימים הראשונים של תקופת הכינוס ישמש הנאמן כמנהל מיוחד לצידה.

בשלב מסויים, בחודש דצמבר שנת 2004, נחתם הסכם פשרה בין המשיב לבין בנק איגוד, במסגרתו רכש המשיב את השיעבוד שהטיל בנק איגוד על מקרקעין מסויימים הצמודים לבית המלון (נספח ד' לכתב התביעה).

בפסק דינה מיום 9/2/05 אישרה כב' סגנית הנשיא גלאור לעו"ד נוב למכור את בית המלון לקבוצת משקיעים, תמורת סכום של 25,000,000 ש"ח , וכן מינתה את עו"ד נוב לכונסת נכסים קבועה לחברה (נספח ה').

ביום 12/4/05 ניתן צו פירוק לחברה (נספח ו').

ביום 10/7/05 אושר הסכם פשרה בין המבקשים לכונסת הנכסים שעניינו פינוי המבקשים מבית המלון והאופן שבו הם רשאים לקבל העתקים של מסמכים בנקאיים הקשורים לחברה. 

המשיב טען בכתב התביעה, כי נכון ליום 5/9/05 יתרת החובה של החברה בחשבונות השונים- חשבון העו"ש, חשבונות ההלוואה, חשבונות הפיגורים, חשבון ההוצאות המשפטיות וחשבון הנאמן- הסתכמה בסכום של 25,104,024.43 ש"ח. המשיב צירף כנספח ט' לכתב התביעה העתקי תדפיסים של חשבונות החברה, המפרטים, לשיטתו, את יתרות החובה בחשבונות השונים.

המשיב טען, כי ביום 13/9/05 העבירה אליו כונסת הנכסים סכום של 19,500,000 ש"ח המהווה חלק מהסכום שהתקבל תמורת מכירת המלון, וציין כי לא ניתן היה להעביר את מלוא הסכום מאחר שנכון לאותו מועד, טרם התבררו חבויות המס.

לאור זאת, טען המשיב, כי נכון ליום 30/10/05 נותרה בחשבונות החברה יתרת חובה בסכום של 5,926,751.78 ש"ח . המשיב צירף כנספח י' העתק תדפיסים, שלשיטתו משקפים את המצב בחשבונות השונים נכון למועד האמור וכן אישור על גובה הריבית הנהוגה אצלו.

בהחלטתי מיום 19/1/06 קבעתי שמדובר בתביעת סכום קצוב הנסמכת על מסמכים רבים בכתב, ומן הטעם הזה, דחיתי את בקשת המבקשים למחיקת כותרת (בש"א 25686/05).  

בכותרת הבקשה הנוכחית, עתרו המבקשים למתן רשות להגן, אך בהמשך הבקשה כמו גם במסגרת סיכומיהם הרחיבו את היריעה וביקשו לדחות את התביעה על הסף, לחילופין למחוק את הכותרת בסדר דין מקוצר ולחילופין לתת רשות להגן.

אומר כבר עתה, כי כתב התביעה מגלה עילה לכאורית, ולכן אין שום הצדקה להורות על סילוק התביעה על הסף. בנוסף, כפי שכבר קבעתי, זוהי תביעה המתאימה להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, ואין שום הצדקה למחיקת כותרת (לא ברור לי מדוע הדבר מתבקש בשנית, שעה שכבר הכרעתי בכך בעבר).