החלטה בתיק בשא 19445/07

בקשה לביטול החלטת כבוד הרשם רניאל, מיום 20.11.07, אשר ניתנה בהעדר תגובת המבקשת ובה התקבלה בקשת המשיבה למתן פטור מערבון לערעור.

מאחר שמדובר בערעור על פסק דין, אשר ניתן ע"י כבוד הרשם רניאל, עוד בהיותו שופט בבימ"ש השלום בחיפה (להלן: " פסק הדין"), הועברה הבקשה להחלטתי.

ב"כ המבקשים טוען, כי הסיבה לאי מתן תגובה מצד המבקשים, למרות שהבקשה התקבלה במשרדו, הינה טעות משרדית, של תיוק הבקשה בתיק בש"א 152235/07.

עוד טוען ב"כ המבקשים, כי מן הדין לאפשר למבקשים להשיב לבקשה, בין היתר לאור כך שהמשיב לא שילם, עד היום, את הוצאות המבקשים, אשר נפסקו בפסק הדין וכי מזה שנים לא משלם המשיב למבקשים דמי שכירות. לטענתו יש להבטיח, את זכותם של המבקשים, שלא ייצאו נפסדים מהליך זה, באופן שלא יוכלו לגבות הוצאותיהם בערעור, ככל שייפסקו להם הוצאות.

ב"כ המבקשים טוען, כי אין למשיב סיכוי בערעורו וכי ביהמ"ש התנה מתן סעד מן הצדק בסכום נמוך בהשוואה לשווי דמי המפתח של הדירה.

המשיב טוען, בתגובתו, כי יש לדחות את הבקשה ולו משום כך שלא צורף לה תצהיר.

כן טוען המשיב, כי תקלה משרדית איננה נחשבת טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, קל וחומר כאשר ניתנה כבר החלטה.

לגופו של ענין טוען ב"כ המשיב, כי חיוב בערובה אינו דבר שבשגרה ומפנה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

לענין אי צירוף תצהיר, השיב ב"כ המבקשים, כי מאחר שהבקשה נחתמה על ידו, "מהווה הדבר הגשת הצהרת עו"ד ממקומו".

לאחר ששקלתי טענות הצדדים סבורה אני שיש מקום להעתר לבקשה ולבטל את ההחלטה שניתנה בהעדר תגובה. לאור כך שהבקשה נחתמה ע"י ב"כ המבקשים מקבלת אני את הסברו לאי הגשת תצהיר לתמכיה בה. לגופו של ענין יש, לדעתי, לקבל את הבקשה, מאחר שחזקת ההסתמכות הינה "חלשה" במקרה כזה, בו מדובר בהחלטה שהינה "החלטת ביניים" וראו שבית המשפט יפסוק לגופו של ענין. גם כאן יש לשקול סיכוייו של כל צד, לגופו של ענין ובמקרה דנן סבורתני כי, לגופו של עניין, אין מקום לפטור את המבקש, כליל, מהפקדת ערבון.

לפיכך, אני מבטלת את ההחלטה.

מאחר שהצדדים טענו גם לגופה של הבקשה לפטור מערבון, להלן החלטתי בבש"א 15235/07:

בפתח דבריי אומר, כי סבורה אני שאין מקום לפטור את המבקש מחובת הפקדת ערבון, אולם יש מקום להפחית את שיעורו.

אין להקיש, לענייננו, מתקנה 519 לתקנות, כטענת ב"כ המשיב, שכן תקנה 519 דנה בהפקדת ערובה להוצאות, כאשר דנים בתובענה ולא בהליך הערעור.

הכלל בתובענה הוא, שאין מפקידים ערובה להוצאות ואילו הפקדתה הינו חריג ואילו בערעור הכלל הינו הפוך. תנאי להגשת ערעור הוא הפקדת ערבון ואילו החריג, הינו פטור מהפקדה.

הטעם לכך נעוץ באיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכויות אחרות של הצדדים.

כאשר עסקינן בדיון בערכאה ראשונה, עוד טרם ניתן לבעל דין יומו בבית המשפט, תוגבל זכות זו רק במקרים חריגים. מאידך, כאשר בעל דין כבר זכה ליומו בבית המשפט אולם אין הוא משלים עם אשר נפסק ומבקש הוא להעמיד את פסק הדין של הערכאה הראשונה לבחינתה של ערכאה הערעור, דורשים ממנו להפקיד ערבון להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, אשר כבר זכה בדין.

זכות הגישה לערכאות מוצאת ביטוייה, בהליך זה, בשקילת ביהמ"ש הדן בבקשה לפטור מערבון, את סיכויי הערעור ואת יכולתו של המבקש להפקיד הערבון.

ככל שיכולתו נמוכה וסיכויי הערעור נראים ממשיים, ייטה ביהמ"ש ליתן פטור ואילו ככל שיכולתו גבוהה יותר וסיכויי הערעור פחות טובים - לא ייטה בימ"ש ליתן פטור.