החלטה בתיק בשא 19243/05

1.         בפניי בקשה שהוגשה על ידי מר חיים עזאני (להלן: "המבקש") לדחיה על הסף של התביעה שהוגשה על ידי הגב' לוטפיה חאמד (להלן: "המשיבה").

            הבקשה הוגשה כדברי המבקש בעקבות פסק הדין של ביהמ"ש מיום 4/9/05 במסגרתו הורה ביהמ"ש על דחיית התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המבקש, ולמען הזהירות, למקרה וידחה הערעור שהוגש על ידי המבקש על פסק הדין.

            המבקש טוען כי מאחר וביהמ"ש בהחלטתו ציין שאין לתבוע בעילה הנובעת משאלת הפרתו של הסכם המכר בהעדר פיצול סעדים בתביעה נפרדת נוספת, הרי מן הראוי להחיל קביעה זו על שני הצדדים ולהורות על דחיית תביעתה של המשיבה, שכן עילתה נעוצה אף היא בהסכם המכר ובאותן העובדות.

2.         המשיבה מתנגדת לבקשה ומפרטת בתגובה כי לא נדרשה כלל לפצל סעדיה, שכן עילת תביעתה נובעת מפסק דינו של כב' סגן הנשיא השופט שווילי ואף פסק דינו של ביהמ"ש מיום 4/9/05 אינו מושתת דווקא על העדר פיצול הסעדים כי אם על קיומו של חוב פסוק בעניינו של המבקש ואשר בעטיו נדחתה התביעה שכנגד שהגיש המבקש.

3.         ראשית אציין כי דחייתה של תביעתו הנגדית של המבקש נעשתה בראש ובראשונה בשל קיומו של מעשה בית דין. קרי: קביעתו של כב' סגן הנשיא השופט שווילי בסעיף 12 לפסק דינו בתיקים מאוחדים 135/03 ו-180/03 לפיה לא הפרה המשיבה את ההסכם שנכרת בינה ובין המבקש, ובלשונו של כב' סגן הנשיא השופט שווילי:

"לפי סעיף 2(ג) להסכם היה על הרוכשות לשלם יתרה בסך 9,150 ש"ח בתוספת מע"מ לאחר שהתובע ימציא טופס 50. התובע לא המציא טופס כזה, למרות דרישתו של עו"ד אלקון ולא הודיע ללוטפיה שבידו טופס כזה. נמצא שמועד התשלום לא הגיע ולוטפיה לא הפרה את ההסכם".

            לנוכח קביעתו זו של כב' סגן הנשיא השופט שווילי, אשר נדרשה במסגרת הכרעתו בפסק דינו, ומאחר ולא הוגש ערעור על פסק הדין, סברתי וכך אף פירטתי בפסק הדין כי המבקש מנוע מלנהל את תביעתו הנגדית כנגד המשיבה המבוססת כל כולה על הטענה כי הינו זכאי לקבל פיצוי בגין אי תשלום חיוביה של המשיבה על פי הסכם המכר נוכח קיומו של מעשה בית דין הקובע כי המשיבה לא הפרה את חיוביה על פי ההסכם.

4.         שבתי ושקלתי את טענות המבקש לעניין דחייתה של תביעת המשיבה על הסף מחמת העדר בקשה לפיצול סעדים, אולם לא ראיתי לקבלה. להלן אפרט:

            המשיבה במסגרת התיקים המאוחדים שהתבררו בפני כב' סגן הנשיא השופט שווילי עתרה לאכיפתו של הסכם המכר שנכרת בינה ובין המבקש.

            על פי פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, כב' סגן הנשיא השופט שווילי, הרי עד למתן פסק דינו היה בידי המשיבה הסכם מכר תקף אשר לא בוטל, ובלשונו של כב' סגן הנשיא השופט שווילי בסעיף 13 לפסק הדין:

"משכך הם פני הדברים הרי יש בידי לוטפיה חוזה תקף שלא בוטל, ולכאורה היא רוכשת שקדמה לליוורנו וזכות סעיף 9 היתה עומדת לה, אלמלא הילכת גנז בדבר ההתנהגות שלא בתום לב מצד לוטפיה כמפורט לעיל".

            הכרעתו של ביהמ"ש המחוזי בזכויות הנוגדות של המשיבה ושל חברת ליוורנו השקעות בע"מ (להלן: "ליוורנו") אשר רכשה מהמבקש במועד מאוחר יותר את המקרקעין והעדפת זכויותיה של ליוורנו על פני זכויות המשיבה היא אשר מנעה מהמשיבה את האפשרות לאכוף את הסכם המכר והיא אשר הביאה למעשה לסיכולו ו/או לביטולו של חוזה המכר.

            לפיכך, פסק הדין של כב' סגן הנשיא השופט שווילי היא שהולידה בעקבותיה את זכותה של המשיבה לתבוע השבה ו/או פיצויים בשל הפרת החוזה על ידי המבקש שעה שעד למתן פסק הדין עמדה המשיבה על קיומו של החוזה ועל זכותה לאוכפו.

5.         נסיבות דומות לענייננו נדונו בביהמ"ש העליון בע"א 4796/95 אלחוברה חסין איברהים נ' אלעוברה עלי, פ"ד נא(2) 669, שם הגיש המשיב תביעה כנגד המערער למתן פסק דין הצהרתי על ידי ביהמ"ש המחוזי לפיו יוצהר כי המשיב הינו הבעלים של מחצית מזכויות החכירה במגרש וכן התבקש ביהמ"ש המחוזי לחייב את המערער להרוס את הבניין שנבנה על המגרש, סעד שמשמעותו אכיפת החוזה שנקשר בין המשיב והמערער.

            בנסיבות פסק הדין קבע ביהמ"ש העליון כי אמנם המערער הפר את החוזה שבינו לבין המשיב ואולם נמנע מלאכוף את ההסכם על המערער שמשמעותו, בין היתר, הריסת הבית שבנה המערער על המגרש. יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש העליון ברוב דיעות כי המשיב שזכה לפסק דין הצהרתי לפיו הפר המערער את החוזה שבו הוא התחייב למשיב למחצית מן הזכויות להן הוא זכאי על פי החוזה עם המינהל לממש את זכותו בעתיד באמצעות תביעה לפיצויים או השבה בלא שהינו נזקק להיתר לפיצול סעדים, ובלשונו של כב' המשנה לנשיא השופט ש. לוין עמ' 679:

"איני סבור שיש מקום להורות במקרה שלפנינו על פיצול סעדים משום שהמשיב ממילא רשאי לתבוע פיצויים או השבה על יסוד הסעד ההצהרתי שניתן לו".

            וכן ראה דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן עמ' 679:

"אשר לפיצול סעדים - אף אני סבורה - כדברי המשנה לנשיא ש. לוין - כי אין לנו עניין בפיצול סעדים, אלא בזכות לתבוע השבה ופיצויים על יסוד הסעד ההצהרתי".

            כך גם בנסיבות ענייננו. במסגרת התביעות המאוחדות 135/03, 180/03, אשר התבררו בפני כב' סגן הנשיא השופט שווילי, עתרה המשיבה לאכיפת החוזה שבינה לבין המבקש ואולם התביעה לאכיפה נדחתה ובמקומה הצהיר ביהמ"ש המחוזי כי בידה של המשיבה חוזה מכר תקף שאינו ניתן לאכיפה בשל זכותה הגוברת של ליוורנו ואשר המשיבה לא הפרה את חיוביו. לפיכך, בנסיבות אלה אין לנו עניין בפיצול סעדים, אלא בזכות לתבוע השבה ו/או פיצויים על יסוד הסעד ההצהרתי שפורט לעיל ואשר ניתן על ידי כב' סגן הנשיא שווילי בפסק דינו.