החלטה בתיק בשא 19142/07

בקשה לביטול החלטה, אשר ניתנה על ידי בישיבת יום 5.12.07, אשר היתה קבועה לדיון בבר"ע 1946/07, ולפיה, בהעדר הופעה מטעם המבקשת, נדחתה הבר"ע.

ב"כ המבקשת טוען, כי לא התקבלה במשרדו הזמנה לדיון. ב"כ המבקשת, אמנם, ער לכך שבתאריכים 29.30.07 - 30.10.07 נשלחה למשרדו, ע"י מזכירות ביהמ"ש, הודעת פקס, כפי שעולה מתרשומת המצויה במערכת הממוחשבת וכפי שעולה מנספח ג' לבקשתו, אולם, לטענתו, אין בכך די, שכן בתרשומת לא רשומה השעה בה נשלח הפקס ולכן אין לדעת אם הוא נשלח בשעות האמורות בתקנה 497(א)(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), הקובעת, לשיטתו, כי רק אם הפקס נשלח בין השעה 08:30 לשעה 13:30, ייחשב כמסירה כדין.

אין הדבר כך. ב"כ המבקשת מתעלם, בטענתו זו, מהסיפא של התקנה הנ"ל, אשר זו לשונה:

" (1) כתב בי-הדין נשלח בין השעות 08.30 ו-13.30 בימים א' עד ה' בשבוע, שאינם ימי מנוחה כמשמעותם בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, או ימי מנוחה שנקבעו בחיקוק; כתב בי-דין שנשלח ביום ו, ביום מנוחה או לאחר השעה 13.30, יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו."

משמעות האמור בתקנה זו הוא, כי אם הפקס לא נשלח בשעות האמורות ברישא של התקנה, הרי יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו. אין משעות הדבר שהמשלוח לא ייחשב כמסירה כדין, אלא רק כי יראו את המסירה כאילו בוצעה ביום החול שלמחרת. הטעם לכך ברור ואין צורך להרחיב.

ב"כ המבקשת טוען כי נספח ג' לבקשתו, בו רשום כי הגיע למשרדו פקס מבית המשפט ביום 30.10.07 בשעה 07:10, אולם, לטענתו, פקס זה "לא אותר" ולכן לא ניתן לדעת אם מדובר באותה הודעה.

מעת שרישומי מערכת בית המשפט מורים כי הודעת הפקס "שוגרה בהצלחה" ומעת שרישומי  מכשיר הפקס במשרדו של ב"כ המבקשת מורים כי הודעת פקס אכן התקבלה במשרדו, יש לקבוע כי ההודעה נמסרה כדין ועובר הנטל אל המבקשת להראות, כי לא מדובר באותה הודעה. בנטל זה לא עמדה המבקשת ואם אין בא כוחה מאתר, במשרדו את ההודעה, אין לה אלא להלין עליו.

לפיכך ומאחר שהמבקשת קיבלה זימון לדיון, אין היא זכאית לביטול ההחלטה מחובת הצדק ויש לבחון האם ראוי ונכון לבטל את ההחלטה, בשיקול דעת בית המשפט.

כעת יש לבחון, האם ראוי לבטל את ההחלטה על פי שיקול דעת ביהמ"ש;

ב"כ המבקשת בא חשבון עם ב"כ המשיבה, על כך שלא התקשר למשרדו, כאשר ראה שאין הוא מופיע לדיון ואף מצביע על כך שב"כ המשיבה אחר להגיע לדיון אחר, באופן משמעותי.

אכן, פעמים לא מעטות מתקשרים עורכי דין אל חבריהם, בנסיבות כאלה, אולם אין עליהם כל חובה לעשות כך ואין להביא זאת בחשבון השיקולים אשר על ביהמ"ש לשקול בבואו להחליט בבקשה כגון זו ואף אין לעשות "מאזן" בין האיחורים, או ההעדרויות של ב"כ הצדדים.

לגופו של עניין -

בבקשה העיקרית עותרת המבקשת ליתן לה רשות לערער על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה (מר ניר זיתוני), מיום 21.6.07, לפיה עיכב כבוד ראש ההוצאה לפועל מימוש כספי עיקול, עד למתן החלטה בתיק העיקרי.

ב"כ המבקשת טוען, כי טעה כבוד ראש ההוצאה לפועל, בין היתר, כאשר לא עשה הבחנה בין האישיות המשפטית של המשיבה לבין האישיות המשפטית של החייב מס' 2 בתיק ההוצאה לפועל, מר חזן יגאל (להלן: " חזן"), שכן הגם שתיק ההוצל"פ נפתח לשם ביצוע שטר חוב, בחתימת המשיבה ובערבותו של חזן, רק חזן הגיש התנגדות לביצוע. לכן, לטענתו, מאחר שהמשיבה לא הגישה התנגדות, לא היה מקום לעכב העברת כספי העיקול, בגין חובה של המשיבה.

בין לבין, עוד ביום 4.11.07, (כחודש לפני מועד הדיון בפניי), ניתן פסק דין בתיק העיקרי (ת.א. 5089/06 בבימ"ש השלום בחיפה) ובו התקבלה התנגדותו של חזן ונדחתה התביעה נגדו.

משכך, ומאחר שבהחלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל נקבע, כי ההליכים יעוכבו עד למתן פסק דין בתיק העיקרי הנ"ל), ממילא הסתיימה תקופת עיכוב ההליכים, אשר נקבעה בהחלטה ולכן, ממילא, התייתר הדיון בבר"ע.

כמובן, שמיד לאחר מתן פסק הדין רשאי היה ב"כ המבקשת להגיש שוב, בקשה למימוש כספי העיקול ובנסיבות אלה ראוי היה שב"כ המשיבה יחזור בו , עוד קודם למועד הדיון, מבקשת הרשות לערער.

כך או כך, אין עוד היום כל טעם וכל תועלת בדיון בבר"ע, דיון אשר התייתר, בנסיבות האמורות לעיל.

בנסיבות הענין בהן, ממילא התיתרה הבקשה, אולם המבקשת בחרה להשאירה על כנה, ובהן טרח ב"כ המשיבה והגיע לדיון ממשרדו בתל - אביב, זכאית המשיבה  להוצאותיה.