החלטה בתיק בשא 19037/04

ביום 8.9.04 הגיש המבקש בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל כנגד החייב.

בבקשה זו נאמר כי כנגד החייב עומדים ותלויים שני פסקי דין, אשר ניתנו לטובתו ע"י בימ"ש שלום בתל אביב בסכום כולל של כ- 850,000 ש"ח.

בבקשה נאמר כי החייב טען כי הוגש ערעור על פסקי הדין אולם ביצועם לא עוכב.

עוד נאמר בבקשה כי מדובר במקרה חריג של חייב אשר חי ברמת חיים גבוהה ביותר, ומאידך נמצא כבר בהליכי פשיטת רגל קודמים שבהם הוא חייב מליוני שקלים לנושים שונים, דבר שלא מונע ממנו ליצור חובות חדשים, כגון החוב נשוא הבקשה, המהווים למעשה פשיטת רגל שניה.

המבקש טען כי החייב "מיירט" את הליכי ההוצל"פ המובצעים נגדו תחת מסווה פשיטת הרגל הראשונה.

מעבר לרמת החיים הגבוהה בה חי החייב, מקבל החייב קצבה של אלפי שקלים ממשרד הבטחון בגין נכותו ונוסע ברכב מפואר ששוויו מאות אלפי שקלים.

מנגד, מעוכבים הליכי מימוש המטלטלין בתיק ההוצל"פ.

כב' השופטת אלשייך ביקשה את תגובת הנאמן על נכסי החייב בפשיטת הרגל הראשונה - עו"ד איתן ארז.

בתגובתו של הנאמן נאמר כי מדובר בחייב אשר מהטל בנאמן בנושיו ובכנ"ר ובביהמ"ש החל מיום תחילת הליכי פשיטת הרגל נגדו.

עוד נאמר כי החייב אינו מגיש דו"חות לכנ"ר ואינו משלם תשלומים חודשיים אשר הושתו עליו לקופת פשיטת הרגל.

הנאמן הבהיר כי לא ידוע לו על פסקי הדין אשר ניתנו נגד החייב וגם לא על החובות שבגינם הוגשו התביעות. לכן, ביקש להעביר לעיונו את התביעות על פיהן ניתנו פסה"ד כנגד החייב.

בתגובתו השניה של הנאמן, לאחר שקיבל את המסמכים אשר הועברו לו ע"י המבקש - מהם עולה כי החובות נשוא פסקי הדין שעל בסיסם הוגשה הבקשה להתראת פשיטת רגל, נוצרו לאחר פשיטת הרגל הראשונה - לא התנגד הנאמן לבקשה.

עוד נאמר כי מהמסמכים אשר צורפו לכתבי התביעה עולה כי מעשי החייב מהווים הפרת חובות המוטלים על פושט רגל. הנאמן ציין כי יפנה לכנ"ר על מנת לבחון הליכים פליליים כנגד החייב.

לאור זאת הוצאה לחייב התראת פשיטת רגל ע"י כב' השופטת אלשייך ביום 31.10.04.

בבקשה שבפני, שהיא התנגדות להתראת פשיטת הרגל, נטען על ידי המבקש בתצהיר כי על פסה"ד בגינו הוגשה התראת פשיטת הרגל (הדיון בשתי התביעות אוחד ע"י בימ"ש השלום שנתן את פסה"ד נשוא הליכי התראת פשיטת רגל) הוגש ערעור.

עוד נאמר כי פסה"ד אשר נתן בימ"ש השלום, ניתן לאחר שבקשת הרשות להגן הותנתה במתן ערובה בסכום גבוה אותו לא יכול היה לשלם.

החייב טען כי יש לו טענות טובות כנגד התביעה. מדובר אם כן לדבריו בפס"ד אשר ניתן מבלי שהיה לחייב את יומו בביהמ"ש.