החלטה בתיק בשא 184620/03

זוהי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

רקע עובדתי

התביעה המקורית הוגשה ביום 3.2.03. צורפה אליה בקשה למתן צו מניעה זמני, שהוגשה גם כן ביום 3.2.03. בבקשה זו נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבות להפעיל מערכת מפוחים, המשמשת לקליטת עשן וגזים מחניון המצוי ברחוב שטמפפר 17 נתניה, וכן להימנע מלהפעיל את הגנרטור הצמוד לאותם מפוחים, ואת מנועי המזגנים המפוצלים התלויים על קירות הבניין בכתובת הנ"ל.

הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים. לא ניתן צו זמני במעמד צד אחד.

עד שהגיע מועד הדיון, באותה בקשה זמנית, בש"א 154260/03, הגיעו הצדדים לכלל הסכם פשרה, אשר סיים את הסכסוך בתיק כולו. ההסכם אושר על ידי וקיבל תוקף של פסק דין ביום 18.2.03. בהסכם אשר קיבל תוקף של פס"ד, הסדירו הצדדים, לכאורה בהבנה, את מיקום המכשירים שבמחלוקת, ואופן הפעלתם לרווחת הצדדים.

יצויין כי באותו הליך היו שתי מבקשות. המבקשת דכאן, ואמה גב' רבקה שנקר, אשר בינתיים נלקחה לבית עולמה.

ותשקוט הארץ.

אחר הדברים האלה, באה בפניי הבקשה הנוכחית לביזיון בית המשפט. המבקשת טענה כי המשיבות לא קיימו את הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 18.2.03. לטענת המבקשת הואיל והמדובר בהסכם לשינוי פיזי של מיקום מכשירים, האכיפה לא יכולה להיות בדרך של הוצאה לפועל, ועל כן תרופתה היא בדרך של בקשה לביזיון בית המשפט.

שמעתי את הצדדים, ואף ביקרתי במקום המריבה, באישור הצדדים ותוך מתן הודעה מראש וקבלת הסכמתם לביקור האמור.

ההחלטה שניתנה על ידי בהעדר סיכומי המשיבות, ביום 19.10.04, בוטלה על ידי.

בקשת פסלות שופט נדחתה על ידי כב' נשיא בית המשפט העליון.

לאחר שהוגשו סיכומי המשיבות, הנני להכריע בבקשה.

המחלוקות

עובדתית, העלתה המבקשת את השאלות הבאות:

המפוחים - לא הועברו במלואם. נותר מתקן אחד וכיוון הפליטה שלו לא השתנה, כך שאוויר מזוהם ממשיך להיפלט החוצה לכיוון בית המבקשת.

הגנרטור - הועבר רק בחלקו. צינור הפליטה נותר במקום, כך שנקודת פליטת הגזים לא השתנתה.

מנועי המזגנים - לא זכו לחיפוי אקוסטי בניגוד למוסכם בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד.

המשיבות התנגדו עובדתית למצגיה של המבקשת, ויש לבחון האמנם צודקת המבקשת עובדתית בטענות אלה.

המשיבות מצידן, לא רק שהתנגדו עובדתית לגירסת המבקשת, הן אף סברו כי אין מקום להידרש לבקשה הזו בהליך של פקודת ביזיון בית המשפט. לדידן, יש לעשות שימוש מוגבל בהליך ביזיון בית המשפט, לאור העובדה שמדובר בהליך אכיפתי, חריג ונדיר, בעל אופי פלילי, אשר מטיל על המשיב סטיגמות ביחסיו עם בית המשפט.

כמו כן גרסו המשיבות, כי לא ניתן לאכוף את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין במסגרת פקודת ביזיון, הואיל והדבר הוא בר ביצוע רק כאשר ההסכם ברור, מפורט וחד משמעי, ולטענתן לא זה המקרה שבפנינו.

אלמנט נוסף שהעלו המשיבות הוא כי כאשר מדובר בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ואשר קיימת מחלוקת ביחס לפרשנותו, אין לנקוט בדרך של ביזיון.