החלטה בתיק בשא 183559/04

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 25.5.04, לרבות הליכי הוצל"פ שנפתחו בתיק 4-04-85099-01 (להלן: "פסק הדין") וזאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין, לחילופין להטיל על המבקשת להפקיד בקופת ביהמ"ש ערבות בנקאית בגובה פסק הדין. 

טענות המבקשת

לטענת המבקשת, לא ניתן להבטיח את השבת הכספים במקרה ויתקבל הערעור וסיכויי הערעור טובים, עד כדי שניתן להניח שערכאת הערעור תהפוך את פסק הדין.

לטענתה, די בקושי רב להשבת הכספים למערער לצורך מתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין.

סכום החיוב על פי פסק הדין עומד על סך של 705,910 ש"ח ומצבה הכלכלי של המשיבה לא יאפשר לה להשיב את התשלום במידה והמבקשת תזכה בערעור.

מדובר בחברה פרטית שאינה מעסיקה עובדים קבועים, אלא מזדמנים, לביצוע עבודות שמירה. אין לה נכסים בבעלותה, לרבות נכסי נדל"ן ומשרדה ממוקם בנכס מושכר על בסיס חודשי. עומדות ותלויות נגדה למעלה מעשר תביעות משפטיות, רובן הוגשו ע"י עובדיה, וסכומן מסתכם במאות אלפי שקלים.

ההון הרשום של המשיבה הינו 10,000 ש"ח והונה המונפק הינו בסך 100 ש"ח בלבד.

פעולות המשיבה הינן על סמך התקשרויות שנתיות, ויש חשש שכאחרות בענף זה, תקלע גם היא למצב בו לא תחודש ההתקשרות, כזו או אחרת, או שלא ישולמו לה כספים.

אליבא דמבקשת, גם לדעת המשיבה נגרמו לה נזקים עקב אי חידוש התקשרות עם שתי רשויות (ס' 17 לתצהירו של מר גולן). לטענת המבקשת, לא ניתן להבטיח, על רקע מצבה הכלכלי של המשיבה, שהמבקשת תוכל להיפרע ממנה במידה ותצליח בערעור.

המבקשת מוכנה להפקיד לתיק ביהמ"ש ערבות בנקאית בגובה פסק הדין, ובפועל אף עשתה כן, כדי שיושג איזון ראוי וכדי שלמשיבה לא יהא חשש שלא תוכל לגבות כספים אם יידחה הערעור, ומאידך לא ייגרם למבקשת נזק אם היא תזכה בערעור.

המבקשת נסמכת בין השאר על ע"א 6146/00 נקבע כי במקרים חריגים ומתאימים, הפסיקה הכירה בצורך לעכב ביצוע פסק דין כספי, כאשר בנסיבות העניין צפוי להתעורר קושי ממשי בהשבת הסכומים (ע"א 6146/00 עירית ת"א נ' בצלאל, תק-על 2000 (3) 2459).

מגמה זו, כך נקבע, מבקשת לבחון בחינה מהותית את היכולת הממשית להחזיר מצב לקדמותו, ולא רק החלת מבחן טכני, המסווג את אופיו וטיבו של פסק הדין.

באותו פסק דין של עירית ת"א נקבע כי במקרה והמשיב אינו במצב כלכלי איתן, גובר החשש שעם קבלת הערעור לא יוכל המערער לקבל את כספו בחזרה.

לטענת המבקשת לעניין סיכויי הצלחתה בערעור, הרי שאלה טובים, וב- ע"א 6146/00 נקבע כי די לביהמ"ש אם יגיע למסקנה שטענות הערעור על פניהן אינן משוללות יסוד.

המבקשת מפרטת כי נימוקיה לערעור הם שפסילת המשיבה במכרז בוטלה והיא צורפה לרשימת הזוכים במכרז, טרם ניתן אישור על פי דין, לרשויות המקומיות להתקשר על פי המכרז, ובחלק מהתקופה חל צו מניעה שאסר התקשרות על פי המכרז. כך שממילא המשיבה לא היתה יכולה להתקשר עם הרשויות ועל כן לא נגרם לה נזק.

מדובר במכרז שעל פי תנאיו נחתם בין הקבלנים הזוכים במכרז לבין המבקשת חוזה מסגרת, המאפשר לרשויות המקומיות להזמין מהזוכים, על פי שיקול דעתם הבלעדי, ולאחר קבלת אישור שר הפנים, שירותי סיור שמירה ואבטחה במוסדות חינוך וציבור וברשות המקומית, על פי תוצאות המכרז. מדובר במכרז מסגרת, שמתוכו מזמינות הרשויות המקומיות קבלן ואיתו הן מתקשרות. הזמנת העבודה והתקשרות עם הקבלן יכולה להיעשות על ידי הרשות המקומית רק לאחר אישור שר הפנים. בפועל, יכול שרשות מקומית תבחר לפרסם מכרז משל עצמה למתן שירותים אלה, ויכול שקבלן יהיה זכיין אך לא יקבל כל עבודה מהרשות, כיוון שהוא אחד מתוך 64 חברות זוכות.

לטענת המבקשת, המשיבה לא ביקשה להצטרף לטענות משתתפת אחרת במכרז שערבותה נפסלה, בבקשה לצו מניעה האוסר על המבקשת להמשיך בהליכי מכרז. לאחר שהמבקשת בחרה באותה משתתפת אחרת במכרז, ומכיוון שהמשיבה נפסלה בגין אותה סיבה, החליטה ועדת המכרזים של המבקשת לקבוע את המשיבה כזוכה נוספת במכרז, והודיעה על כך ביום 10.8.00, כאשר אישור שר הפנים ניתן רק ב- 13.8.00. כלומר, שהמשיבה נקבעה כזוכה במכרז טרם מתן אישור שר הפנים וטרם שהרשויות היו רשאיות להתקשר עם מי מטעם הזוכים במכרז.

בעיקרי הערעור טענה המבקשת כי בפני ביהמ"ש הובאה ראיה שהרשויות המקומיות רשאיות להתקשר אף ללא מכרז וביהמ"ש התעלם מראיה זו. התקשרות של רשות מקומית טרם אישור שר הפנים מנוגדת את החוק, ולכן טעה ביהמ"ש כשקבע שצירוף המשיבה לרשימת הזוכים ביום 10.8.00 לא היה בו כדי להועיל, כי הרשויות המקומיות כבר התקשרו עם חברות שמירה אחרות.

גם לעניין הנזק שנקבע ע"י ביהמ"ש, לטענת המבקשת, טעה ביהמ"ש כאשר הסתמך על חוות דעתו של רואה החשבון, אשר הודה שאילו היתה עומדת המשיבה בתנאי המכרז, הוצאותיה היו גבוהות מאלה שחושבו על ידו וביהמ"ש לא התייחס לכך שרואה החשבון של המשיבה לא ידע להסביר את חישוביו.