החלטה בתיק בשא 179841/07

1.       לפניי בקשות מטעם כ"א מהנתבעים לסילוק התביעה כנגדם על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

2.         בשנת 1949 רכש המנוח דוד קורפיאל ז"ל, אביו של התובע, את המקרקעין הידועים כחלקה 297 בגוש 8274 בנתניה. המקרקעין נרשמו בפנקס הזכויות המתנהל בלשכת רישום המקרקעין על-שמו של המנוח ביום 2.2.1950.

3.         ביום 20.8.1984 נרשם בספרי המקרקעין צו ניהול על-ידי האפוטרופוס הכללי בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 26.4.1984 בתיק א.כ. 60/84.

4.         ביום 10.7.1990 הלך המנוח לעולמו. התובע הינו היורש של המקרקעין בהתאם לצו קיום צוואה שניתן בבית המשפט לענייני משפחה ביום 19.9.2005.

5.         לטענת התובע, רק בשנת 2004 נודע לו, כי אביו היה הבעלים של המקרקעין, ומאז פעל לשחרורם מאת הנתבע 2 ולהסדרת סילוק החוב במס רכוש.

6.         משנדחו פניותיו של התובע לנתבע 1, בקשר עם סילוק חוב מס הרכוש, שילמו תחת מחאה ביום 10.5.2007, וזאת בכדי לקבל אישור להעברה בספרי המקרקעין.

7.         ביום 5.9.2007 הגיש התובע תביעתו דנן כנגד הנתבעים.

בש"א 179841/07

8.         לפי הנטען בכתב התביעה, היה על הנתבע 1 להעניק לתובע יומו לסלק את החוב למס רכוש בהתאם לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (כללים בדבר הקטנת חוב המס)(הוראת שעה),     תשס"ג-2002, או בהתאם למבצעים השונים, בהם די היה בתשלום קרן המס בלבד לסילוק החוב. התובע עותר לחייב את הנתבע 2 להשיב המס ששולם ביתר, ולחלופין, את הפרשי ההצמדה.

9.         לטענת הנתבע 1 בבקשה שלפניי, נמנע התובע מלהשיג על השומה ו/או הודעת התשלום, ובחר בהגשת התביעה הנדונה, וזאת בניגוד להוראות חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, המתווה את הדרך הבלעדית לתקיפת שומות והודעות תשלום שהוציא הנתבע 1.

10.       התובע מצדו מפנה להוראות סעיפים 34 ו-34א לחוק הנ"ל ולתקנות שהותקנו מכוחו בנושא הקטנת חוב מס, וסבור, כי הדרך לבירור המחלוקת אינה בהשגה וערר, אלא במחלקת הגביה. עוד הוא טוען, כי יש לדון האם קיימת עילה נזיקית כנגד הנתבע 1, אשר פעל בחוסר סבירות קיצונית בכך שלא דאג ליידע את הנתבע 2 בדבר האפשרות לסילוק החוב למס רכוש בהפחתה ניכרת.

11.       לאחר בחינת נימוקי הצדדים, הנני מקבלת את עמדת הנתבע 1.

12.       חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, קובע כדלקמן:

"26. השגה על שומת קרקע [תיקון: תשכ"ז, תשכ"ח, תשל"ב, תשמ"א, תשמ"ה, תשנ"ו]

(א) חולק בעל מקרקעין על השומה או על הודעת תשלום שנמסרה לאדם לגבי מקרקעין שרכש ממי שהיה פטור ממס ואשר לא ערר על שומה שנעשתה לו או על סירוב המנהל להיענות לבקשתו לתקן שומה לפי סעיף 19 (ג) (1) ו-(2), רשאי הוא תוך 30 יום מיום שנמסרה לו ההודעה להשיג עליה לפני המנהל בכתב מנומק."

בהתאם לסעיף 27 לחוק הנ"ל, מי שרואה עצמו מקופח מהחלטת המנהל, רשאי תוך 30 יום מיום שנמסרה לו ההחלטה לערור עליה לפני ועדת ערר. על החלטת ועדת ערר ניתן לערער בבעיה משפטית לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום שהובאה לידיעת המערער (סעיף 29(ד)).

13.       הלכה היא, כי אין להיעתר להליכים הבאים לעקוף את הדרך בה קבע המחוקק כי יש לילך בה (בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים נ' עירית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, בעמ' 826-827). לפיכך, משנקבעה בחוק דרך מיוחדת להשגה ולערר, יש ללכת בדרך זו ולא לאפשר את עקיפתה בדרך של פנייה להליכי תביעה רגילים , שכן " הסדרים מיוחדים אלה הם ממצים וחוסמים את דרכי התקיפה הכלליות, להן נזקקו נישומים עובר לקביעת ההסדר המיוחד" (ראה למשל: ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פ"ד מו(4), בעמ' 779-780, ע"א 367/85 מדינת ישראל ואח' נ' יהונתן קיטאי, פ"ד מא(3), בעמ' 401-402, ע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481).

14.       לאור האמור לעיל, מסורה הסמכות לדון בטענות התובע בקשר לחיובי מס הרכוש לידי המנהל וועדת הערר. אין חולק, כי התובע לא הגיש השגה או ערר על-פי הקבוע בחוק בענין שומת מס הרכוש או הודעת התשלום בגין המקרקעין נשוא התביעה. בתשובת המדינה (מחלקת שומת מקרקעין) לפנייתו של התובע, מיום 18.3.2007, הוסבר לו, כי בתקופה הרלבנטית נשלחו חיובי המס לנתבע 2, בהיותו בעל המקרקעין כהגדרת החוק, ועל כן, טענותיו אינן במישור היחסים עם הנתבע 1. לגופו של ענין, נדחתה דרישת התובע למנהל להאריך המועדים הקבועים בחוק. לא מצאתי, כי התובע הגיש ערר על החלטה זו או אחרת.

15.       טענות התובע בענין חוסר תום לבו וחוסר הגינותו של הנתבע 1, כמו גם בענין הפגם שנפל לכאורה בהליך המנהלי, מקומן להתברר בפני הגורמים המוסמכים לכך, כמפורט בחוק. משלא שוכנעתי בקיומו של טעם שבעטיו יש להתיר לתובע לתבוע כעת במסגרתו של הליך רגיל ותוך עקיפת הוראותיו הברורות של החוק, הנני מורה על סילוק התביעה על הסף כנגד נתבע 1 בשל העדר סמכות עניינית ואי מיצוי הליכי השגה וערר.