החלטה בתיק בשא 17867/05

בפני בקשה לביטול הגבלת חשבון שיקים, בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 (להלן - "החוק").

כללי -  

1.     המבקשים, ד"ר יעקב נחמיאס והגב' מוניק נחמיאס (להלן - "המבקשים") הינם בעלי חשבון מספר 043370/83-879 (להלן - "החשבון") בבנק לאומי לישראל בע"מ, שהינו המשיב בהליכים אלו (להלן - "הבנק").

2.    אין חולק כי ביום 30/9/2005 סורבו ששה שיקים אשר נמשכו מהחשבון, ועקב כך  הוגבל החשבון ביום 2/10/2005. לשיטת המבקשים יש להורות על ביטול ההגבלה, ואילו לשיטת הבנק - היא הוטלה כדין.

המסגרת החוקית -  

3.    סעיף 10 לחוק, אשר כותרתו "ערעור", קובע כדלקמן :

"(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:

         (1)    הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;

         (2)    הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: ...;

         (3)    ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו."

טענות הצדדים -

4.     המבקשים מבססים את בקשתם על סעיף 10(א)(3) היות ולטענתם היתה הסכמה בינם  לבין המשיב אשר בעטיה היה להם יסוד סביר להניח שהייתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים שסורבו.

5.    בתמיכה לעמדתם מפנים המבקשים לעובדה כי המשיב נהג בעבר לפרוע המחאות שנמשכו מעבר למסגרת המותרת בחשבון, ולשיטתם הנוהג בהקשר זה היה שבכל פעם שהתעוררה בעיה עם המחאה מסויימת - התקשרו נציגי הבנק למבקש והוא היה מפקיד בחשבון כספים על מנת שההמחאה תכובד.

6.    עוד מפנים המבקשים לעובדה כי החשבון שימש גם לצורך ענייניהם הפרטיים וגם לצורך פעילותן של שתי המרפאות אשר מנהל המבקש. לטענתם, הם ניהלו חשבון בנק נוסף אצל המשיב (שמספרו 402300/25, להלן - "חשבון המרפאות") ולעיתים קרובות בוצעו העברות כספיות בין שני החשבונות, לפי הצורך ועל פי בקשת הנהלת המשיב. לטענתם, שני הצדדים התייחסו לשני החשבונות כמקשה אחת - ושני החשבונות התנהלו לעיתים קרובות בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת וכל פעם שהם נדרשו להפקיד כספים לכיסוי החריגה ממסגרת האשראי, הדבר נעשה על ידם, לרבות העברה מחשבון אחד לשני.

7.     הבנק טוען מנגד כי בתאריך 30/09/05, במועד סירוב ששת השיקים (להלן - "השיקים"), מסגרת האשראי בחשבון היתה בסך של 15,000 ש"ח וכי עובר להצגת השיקים בחשבון היתה יתרת חובה של 14,689 ש"ח. במצב זה - כל אחד מששת השיקים היה מביל לחריגה מתקרת האשראי.

8.       בנוסף, היות וסכום ששת השיקים היה 14,700 ש"ח אזי שאם הם היו נפרעים - יתרת החובה היתה מגיעה לכדי 30,045 ש"ח, דהיינו - כפליים ממסגרת האשראי המותרת.

9.    לגבי חשבון המרפאות - טוען הבנק כי כל אחד מהחשבונות חייב היה להתנהל על פי תנאיו וכי השניים לא נוהלו "כמקשה אחת", כטענת המבקשים.

10.   הבנק מאשר כי אכן לעיתים כובדו שיקים שנמשכו תוך חריגה מיתרת האשראי המותרת, אולם איך בכך כדי לחייב הבנק ליתן תמיד את הסכמתו לחריגה כאמור ואין בכך כדי ליצור אצל המבקשים יסוד סביר להניח שהשיקים יכובדו.