החלטה בתיק בשא 176744/07

1. בפני בקשה למתן צו מניעה זמני המורה על עיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 4.5.05 בת.א. 54539/04 בבית משפט השלום בתל אביב (להלן - "פסק הדין"), בו ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים לתובענה. בפסק הדין התחייבו המבקשות לשלם למשיב מס' 2 (להלן - "ברין") את הסכום הכולל של 976,480 ש"ח בתשלומים כפי שפורט בהסכם.

2. הרקע

המבקש מס' 1 (להלן - "המבקש"), קצין צה"ל בעברו בדרגת אל"מ וכעת יזם עסקי, פיתח מכונה לסימון בשר עליה נרשם פטנט. המבקש היה זקוק למימון לקידום המיזם, ועל כן פנה לברין ועניין אותו בהשקעה במיזם.

אין חולק, כי המבקש והחברות שבשליטתו, הן המבקשות 2 ו- 3 (להלן - "המבקשות") קבלו מברין, ומחברת ROCK CREST, חברה זרה בשליטתו של ברין, הלוואות שהיו אמורות להפוך להשקעה במיזם. גם המשיב מס' 2, עו"ד סלוקי, חתנו של ברין, אשר שמש גם כיועץ משפטי, הלווה כספים למבקשים במסגרת המיזם.

בשלב כלשהו, בחודש יוני 2004, החלו הצדדים לנהל מו"מ להחזר ההלוואות שקבלו המבקשים מן המשיבים. המו"מ לא התגבש לכלל הסכם כתוב, וביום 10.8.04 הוגשה על ידי ברין בת.א. 54539/04 תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש להחזר ההלוואה בסך 100,000 ש"ח שהלווה לו במסגרת המיזם (להלן - "התביעה") [נספח ב'4 לבקשה].

לאחר הגשת התביעה, הוכנו על ידי עו"ד סלוקי מספר טיוטות להסדר פשרה. לבסוף, ביום 9.3.05 נחתם הסכם פשרה בין ברין מצד אחד, לבין המבקש והחברות שהשליטתו מצד שני, לפיו התחייבו המבקשים לשלם לברין את הסך של 976,480 ש"ח (להלן - "הסכם הפשרה"). בסעיף 18 להסכם הפשרה נאמר כי: " הסכם זה יוגש לכב' בית משפט השלום בתל אביב על מנת שינתן לו תוקף של פסק דין במסגרת ת.א. 54539/04". במקביל, נחתמה על ידי המבקש והחברות שבשליטתו ועל ידי ברין, "הודעה מוסכמת בכתב" לפיה התבקש בית המשפט להורות על צרוף החברות שבשליטת המבקש, המבקשות 2 ו-3, כנתבעות בתביעה, וליתן להסכם הפשרה מיום 9.3.05 תוקף של פסק דין. ביום 4.5.05 נעתר כב' הרשם יובל גזית לבקשה, ונתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.

על עיכוב ביצועו של פסק דין זה מבקשים המבקשים להורות בבקשה זו שהוגשה במסגרת תובענה שהוגשה למתן פסק דין הצהרתי לביטול פסק הדין נשוא ת.א. 54539/04 בעילות של תרמית, עושק, הטעיה, רשלנות, אי המצאה, חוסר יריבות ועוד.

להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, החלו המבקשים בתשלום הסכומים הנקובים בו. בסך הכל שולמו כ- 350,000 ש"ח, ואזי לאחר שאחד התשלומים לא שולם, נפתח תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין בתיק הוצל"פ 0104511567.  ושוב נוהל בין הצדדים מו"מ להסדר החוב, וביום 17.1.07 הגיעו הצדדים להסדר, שהועלה על הכתב [נספח ד' לבקשה], ועליו חתומים המבקש והחברות שבשליטתו מצד אחד, ועו"ד סלוקי, ב"כ ברין מצד שני. בהתאם להסדר, הועמד החוב הפסוק על סך 800,000 ש"ח ונקבע הסדר לתשלום החוב.

בסעיף 1.2 להסדר - תחת הסעיף "הצהרות החייבים" הוצהר על ידי המבקשים כי: " אין להם ולא תהיה להם כל טענה ו/או דרישה ו/או עילה להתנגדות לביצוע פסק הדין מכוחו נפתח תיק ההוצאה לפועל, לרבות סכום החוב הפסוק והריבית החלה על החוב הפסוק".

3. טענות המבקשים

אקדים ואומר כי היה קשה למדי לדלות את טענותיהם של המבקשים במסגרת הבקשה למתן צו מניעה לעיכוב ביצוע פסק הדין. אך ניתן לציין כי עיקרי טרוניותיו של המבקש, שהינו המוציא והמביא גם בשם המבקשות 2 ו-3 שאינן אלא חברות שבשליטתו, מופנות כלפי עו"ד סלוקי, שמחד - סיפק למבקש, לטענתו, שירותים משפטיים כעורך דין, ובנוסף פעל כשותף/משקיע/מלווה, ואף כנושה סמוי. המבקש מלין על כך, שהסתמך על השירותים המשפטיים שניתנו על ידי עו"ד סלוקי למיזם, ובעצם בכך נמנע ממנו ייצוג משפטי הולם. ובינתיים, ניצל עו"ד סלוקי את תום ליבו וחוסר ניסיונו של המבקש, ועשק אותו בשורה של הסכמים שנוסחו על ידו ואשר הרעו את מצבו של המבקש.

באשר להסכם הפשרה, נשוא פסק הדין, טוען המבקש כי עו"ד סלוקי החתים את המבקשים במרמה על הסכם שסכומו כמיליון ש"ח, במסגרת תובענה שהוגשה על סך 100,000 ש"ח בלבד, תוך שהוא גובה שכר טרחה בגין שירותיו. סעיף 18 להסכם הפשרה, הוסף ללא ידיעתו של המבקש ורק בחודש מאי 2007 נודע לו לראשונה על התביעה בת.א. 54539/04 ועל ההליכים המשפטיים שהתקיימו בו.

עוד מלינים המבקשים על כך, שלמעשה חברת ROCK CREST, שהיא המלווה של הסכומים הנקובים בהסכם הפשרה או מרביתם, "הועלמה" מהסכם הפשרה שנערך רק בין ברין לבין המבקשות, ולמעשה החוב אינו חובם של המבקשים לברין אלא ל-ROCK CREST.

4.         טענות המשיבים

באשר לטענות המופנות נגד תפקודו של עו"ד סלוקי, כ"חובש מספר כובעים" וכמי שהציג בפני המבקשים מיצג כפועל כשלוחם המשפטי ובפועל פעל כיועץ המשפטי של ברין, טוענים המשיבים כי במהלך כל התקופה שמאז הגשת התביעה ועד לחתימה על הסכם הפשרה, היה המבקש מיוצג על ידי מר גד אייזמן, שהוצג בפניהם כעורך דינו של המבקש.

באשר לטענה כי סעיף 18 להסכם הפשרה הוסף מבלי ידיעתו של המבקש, טוענים המשיבים כי לטענה זו אין זכר בתובענה קודמת שהוגשה על ידי המבקשים במסגרת ה.פ. 200743/07 שהוגשה בחודש אוגוסט 2007 ובה עתרו המבקשים לאותם סעדים המבוקשים בהליך זה. המרצת הפתיחה נמחקה לבקשת ב"כ המבקשים, לאחר ששמע את עמדת בית המשפט כי אין מקום לניהול התביעה בהליך של המרצת פתיחה, וזאת כאשר לית מאן דפליג, דבר הגשת התביעה בת.א. 54539/04 כבר היה ידוע למבקש, והוא כבר צלם את כל המסמכים שבו, לרבות הסכם הפשרה, מתוך תיק בית המשפט.

לפיכך, סבורים המשיבים כי סיכויי תביעת המבקשים קלושים ביותר.

עוד טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות פועל במובהק לטובתם, וכי בקשת המבקשים לוקה בשיהוי ניכר של למעלה משנתיים ומחצה מאז מתן פסק הדין בפשרה.

5.         דיון