החלטה בתיק בשא 176474/06

החלטה זו ניתנת בהמשך לסיכומים בכתב שהוגשו לאחר דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים ומנהל המבקשת, במסגרת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר שהגישה המבקשת נגד המשיבה בגין שטר חוב על-סך 100,000 ש"ח, שמועד פירעונו ביום 31/12/05.

מנהל המבקשת, מר גל שמיע, הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה להארכת מועד, וטען כי מעולם לא הומצאה למבקשת אזהרה בתיק ההוצל"פ שבמסגרתו הוגש השטר לביצוע, וכי נודע לה על קיומם של ההליכים נגדה רק ביום קבלת הודעת העיקול מהבנק ביום 15/10/06. עוד נטען שהכתובת הרשומה על גבי אישור המסירה של האזהרה אינה ברורה, ומכל מקום לא מדובר בכתובתה הנכונה והמדויקת של המבקשת.

בתצהיר שהגיש מר שמיע בתמיכה לכתב ההתנגדות נטען כי שטר החוב נשוא התובענה ניתן כ"ביטחון" במסגרת הסכם שותפות שנכרת בין המבקשת למשיבה (להלן: " ההסכם"), בו נקבע כי הצדדים ינהלו במשותף חנות שהיתה בבעלותה של המשיבה ברחוב שינקין בתל-אביב, וימכרו בה מותג של מוצרי איפור השייך למבקשת. בהמשך נטען כי המשיבה הפרה את התחייבותה על-פי הסכם לעבוד בחנות לאחר סיום ההכשרה שניתנה לה, ואף החלה לעבוד בחנות מתחרה, תוך שהיא עושה שימוש במידע המקצועי והסודי שהיה ברשותה, ואשר הועבר לה על-ידי המבקשת. לטענתו של מר שמיע, בשל ההפרות החמורות של ההסכם על-ידי המשיבה, נגרם למבקשת נזק רב והיא נאלצה לסגור את החנות. עוד נטען כי המבקשת שלחה, באמצעות בא כוחה, מכתבים למשיבה לגבי הפרות ההסכם והנזקים שנגרמו למבקשת, אולם מכתבים אלה לא נענו.

ביום 6/2/07 הגישה המבקשת "בקשה בהולה לדחיית מועד הדיון ולתיקון בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע שטר". בתצהירו של מר שמיע אשר צורף לבקשה זו, נטען כי ימים עובר להגשתה, התברר לו שהמשיבה הגישה את התביעה בתיק ההוצל"פ על יסוד שטר ביטחון שזויף, ואשר נוספו לו פרטים על-מנת לחייב את מר שמיע באופן אישי כלפי המשיבה. מר שמיע טען כי מעולם לא חתם באופן אישי על שטר חוב כלשהו, אלא הסכים להיות ערב בלבד לחיובי המבקשת, אולם המשיבה הוסיפה את פרטיו על גבי השטר שלא כדין. בהמשך נטען כי מעשה המרמה והזיוף הנ"ל שומט את תוקפו של השטר, והמשיבה מנועה מלממשו כנגד המבקשת או כנגד מר שמיע.

ביום 7/2/07 קיבל בית משפט זה החלטה להתיר הגשת הבקשה המתוקנת ולדחות את מועד הדיון, וביום 18/3/07, ימים ספורים לפני מועד הדיון הנדחה שנקבע, הגישה המבקשת "בקשה מתוקנת לבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר", וכן "הודעה על הגשת התנגדות מתוקנת לביצוע שטר", בהן חזרה על הטענות המפורטות לעיל.

במהלך הדיון נחקר מר שמיע בחקירה נגדית, והעיד כי הוא מתגורר בכתובת הרשומה על גבי אישור המסירה של האזהרה, ברחוב מבצע קדש 59 בתל-אביב, ומזה שנה וחצי אף מנהל משם את עסקיו, אך טען כי הכתובת שבה מקבלת המבקשת דברי דואר הינה שביל המסילה 1 ברשפון. בהמשך לשאלתו של ב"כ המשיבה, הודה מר שמיע כי כתובתה של המבקשת שונתה שבועיים לפני מועד הדיון, אולם טען כי בשנתיים האחרונות כתובתה הינה ברשפון. כאשר נשאל האם יכול להיות שהאזהרה נמסרה לאדם אחר המגורר עמו, השיב מר שמיע כי באותה תקופה חיו בביתו 17 נפשות, ויש סיכוי סביר שאחד מהם קיבל ולקח לידו איזשהו אישור מבלי ידיעתו. בהמשך אישר כי ביום 21/6/06 הוטלו עיקולים על חשבונות הבנק של המבקשת, וכאשר נשאל מדוע לא הגישה את ההתנגדות כבר ביוני 2006 השיב, בין היתר: " הרי מדובר בסכום של 5,000 ש"ח, 10,000 ש"ח - לזה אין צורך להגיש התנגדות" (עמוד 4 שורה 14 לפרוטוקול).  

ב"כ המבקשת טען בסיכומיו כי אישור מסירת האזהרה לוקה בפגמים רבים, וביניהם רישום כתובת לא ברורה על גבי האזהרה, אי ציון כתב בית-הדין שלכאורה היה על השליח למסור למבקשת, היעדר אימות של התצהיר כדין והימנעותו של השליח מלציין את זהות האדם לו בוצעה המסירה בפועל. בנוסף הודגש כי ב"כ המשיבה בחר שלא לחקור את מר שמיע על טענותיו לגופו של עניין, ויש לראות בכך הודאה והכרה בכל טענות ההגנה של המבקשת. בהמשך הסיכומים   הועלו טענות שונות הנוגעות להפרה לכאורה של ההסכם על-ידי המשיבה, ולזיוף הנטען של שטר החוב נשוא התובענה. לטענתו של ב"כ המבקשת, יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד הואיל והמשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת מסירה של האזהרה כדין, וכן לאור סיכויי ההגנה הטובים של המבקשת. לבסוף נטען כי עד למועד הגשת הסיכומים עוקל למבקשת סך של 50,000 ש"ח במסגרת הליכי ההוצל"פ, ודי בסך הנ"ל על מנת שישמש ערובה מספקת להארכת המועד המבוקשת. 

ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי בית משפט זה נענה לבקשה לקיים דיון בבקשה להארכת המועד בלבד ולא בהתנגדות גופה, ובהתאם לכך נחקר נציג המבקשת רק בקשר לסוגיות הרלוונטיות לבקשה להארכת המועד, וזמן חקירתו הוגבל משמעותית בשל כך. באשר להמצאת האזהרה, נטען כי מהמסמכים שהוגשו וסומנו מש/1, עולה בבירור שביום 1/5/06 בוצעה מסירה של האזהרה למנהל המבקשת בכתובתה שברחוב מבצע קדש 59 בתל-אביב, אך מנהל המבקשת סירב לחתום על אישור המסירה. עוד נטען כי עדותו של מר שמיע בעניין כתובתה של המבקשת סותרת את הצהרותיו המפורשות בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות לביצוע השטר. לבסוף נטען בעניין זה, כי הימנעותו של ב"כ המבקשת מלחקור את פקיד המסירה, אף שהלה התייצב לדיון בבית המשפט, משמשת כשלעצמה תמיכה ראייתית לכך שהגרסה המובאת על ידו נכונה. בהמשך נטען כי מר שמיע הציג גרסה שקרית כשהצהיר שנודע למבקשת על הליכי ההוצל"פ רק ביום 15/10/06, כאשר מחקירתו עלה שידע על קיומם של ההליכים עוד ביוני 2006, עת הוטלו עיקולים על חשבונותיה של המבקשת. לטענת ב"כ המשיבה, אף אם היה פגם כלשהו במסירת האזהרה, הרי שיש למנות במקרה דנן את מניין הימים להגשת ההתנגדות מהיום שבו נודע למבקשת על הליכי ההוצאה לפועל. לבסוף נטען כי לא זו בלבד שהמבקשת לא הציגה כל טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת ההתנגדות, אלא שמעדותו של מר שמיע אף עולה שהמבקשת הפגינה אדישות והתעלמות מופגנת מהליכי ההוצל"פ שהתנהלו נגדה.

דיון

המשיבה הציגה בפני בית המשפט העתק של אישור המסירה של האזהרה וכן תצהיר של פקיד המסירה המסומנים מש/1, לפיהם האזהרה נמסרה לכאורה למבקשת ביום 1/5/06, ומי מטעמה סירב לחתום על אישור קבלתה. משכך, קמה חזקה כי בוצעה המצאה של האזהרה כדין, ועל המבקשת הנטל לסתור חזקה זו. 

למרות זאת, ועל-אף שפקיד המסירה התייצב לדיון, ויתר ב"כ המבקשת על חקירתו בטענה כי תצהיר המוסר אינו מאומת כדין, ולכן יש להתעלם ממנו. תחילה יצוין כי לא מצאתי כל פגם באופן עריכתו של התצהיר, אשר נחזה כמאומת על-ידי עו"ד כנדרש. אף אם לא צוין במפורש בתצהירו של פקיד המסירה לידי מי מטעם המבקשת נמסרה האזהרה, הרי שהחלטתו של ב"כ המבקשת שלא לחקור את הפקיד אשר היה נוכח באולם, מחזקת את גרסתה של המשיבה לפיה האזהרה הוצאה למנהל המבקשת כדין.  

זאת ועוד, מר שמיע טען מספר פעמים בתצהיריו כי כתובתה של המבקשת הינה ברחוב מבצע קדש 59, שהיא הכתובת בה נמסרה לכאורה האזהרה על פי תצהירו של פקיד המסירה. רק במהלך חקירתו שינה מר שמיע את גרסתו, וטען לראשונה כי הכתובת הרשמית של המבקשת לקבלת דברי דואר נמצאת ברשפון. אין לקבל גרסה מאוחרת זו, אשר נטענה ללא כל ביסוס ואף סותרת את האמור בתצהיריו של מר שמיע, וזאת במיוחד כאשר מעדותו ניתן להסיק כי הוא מנהל את ענייניה של המבקשת הלכה למעשה מביתו שברחוב מבצע קדש 59, וכאשר לדבריו כתובתה של המבקשת שונתה שבועיים בלבד לפני מועד הדיון.  

סתירה משמעותית נוספת בעדותו של מר שמיע נוגעת למועד שבו נודע למבקשת לראשונה על הליכי ההוצל"פ המתנהלים נגדה. מר שמיע טען בתצהיריו כי נודע למבקשת על ההליכים רק בעת  קבלת הודעת עיקול מהבנק ביום 15/10/06, אולם בחקירתו הודה כי כבר ביוני 2006 הוטלו עיקולים על חשבונותיה של המבקשת. יובהר כי לא זו בלבד שהמבקשת לא הציגה כל טעם, ולא כל שכן טעם מיוחד, המצדיק הארכת המועד להגשת ההתנגדות, אלא שמעדותו של מר שמיע עולה כי המבקשת בחרה באופן מודע ומתוך שיקול דעת לשבת בחיבוק ידיים ולא להתנגד להליכים המתנהלים נגדה במשך כ- 5 חודשים. 

יתר על כן, הסתירות שנתגלו בין הגרסאות השונות לגבי כתובתה של המבקשת ולגבי המועד שבו נודע לה על הליכי ההוצל"פ, כמפורט לעיל, הינן סתירות מהותית שיש בהן כדי להטיל ספק במידת האמינות שיש לייחס לעדותו של מר שמיע בכללותה, לרבות בעניין המצאת האזהרה.

למעלה מן הצורך יצוין כי המבקשת אף לא הציגה טענות הגנה שדי בהן לצורך מתן רשות להתגונן לגופו של עניין. מר שמיע טען בתצהירו כי שטר החוב ניתן כ"ביטחון" במסגרת ההסכם בין המבקשת לבין המשיבה, אולם לא טרח לפרט מה בדיוק נועד השטר להבטיח. מעיון בסעיף 16 להסכם עולה לכאורה כי שטר החוב ניתן להבטחת כל חיובי המבקשת על-פי ההסכם, אלא שאין בתצהירו של מר שמיע טענה מפורשת לפיה המבקשת קיימה את כל התחייבויותיה כאמור, וכן אין כל פירוט לגבי מהותן של התחייבויות אלה ולגבי מועד ואופן ביצוען.

בנוסף לכך, טענתה המרכזית של המבקשת הינה כי המשיבה הפרה את ההסכם שנכרת עימה.
דא עקא, שטר החוב ניתן כאמור להבטחת התחייבויותיה של המבקשת בלבד, ובהעדר טענה לכאורית מפורשת ומפורטת בדבר קיום התחייבויות אלה במלואן - אין למבקשת כל טענת הגנה ישירה נגד השטר. באם ניסתה המבקשת לטעון כי עומדת לזכותה טענת קיזוז בשל נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב ההפרה הלכאורית של ההסכם על-ידי המשיבה, היה עליה להתכבד ולהפנות בתצהיר מטעמה לסעיפים מסוימים בהסכם המתייחסים להתחייבויותיה של המשיבה אשר הופרו לכאורה, וכן לבסס ביתר פירוט כיצד הפרות אלה באו לידי ביטוי הלכה למעשה, ואילו נזקים גרמו למבקשת. כך למשל, היה מקום לציין בתצהיר כמה זמן התחייבה המשיבה לעבוד בחנות ועד מתי עבדה בה בפועל, באיזו חנות מתחרה החלה לעבוד ומתי ובאיזה מידע מקצועי וסודי השתמשה. כן היה על המבקשת לבסס ולפרט אילו נזקים נגרמו לה ומה סכומם. במאמר מוסגר יאמר כי על-פניו, מעיון בהסכם שצורף לכתב ההתנגדות כלל לא ניתן להסיק שהמשיבה אכן נטלה על עצמה את ההתחייבויות הנטענות בתצהירו של מר שמיע.

לבסוף אתייחס לטענתה של המבקשת לפיה המשיבה זייפה את שטר החוב בכך שהוסיפה את שמו של מר שמיע כעושה השטר, ולכן תוקפו של השטר פקע ואין לאפשר למשיבה לעשות בו שימוש. ראשית יצוין כי בסעיף 16 להסכם נקבע כדלקמן:

" שטר חוב - המפעיל ימציא לבעלים שטר חוב בהתאם לנוסח המצורף בנספח ב' להסכם בחתימתם של מנהל החברה ובעל המניות בה גל שמיע ...