החלטה בתיק בשא 17570/07

המבקש עותר להורות לנאמן ליתן פירוט בדבר גורל הכספים להם זכאים הנושים, ובכללם המבקש, להורות לנאמן ליתן פירוט בדבר הכספים שהועברו לרשותו מהכנ"ר וכן לעיין מחדש בהחלטות בית המשפט מהמועדים 26/6/03 ו- 12/7/05, במסגרתן אושר שכר טירחה עבור הנאמן.

במסגרת הבקשה מפורט מהלך הדברים הכרונולוגי, של הליך הפש"ר הנוכחי.

ביום 3/11/99 ניתן צו כינוס כנגד החייב וביום 1/5/01 ניתן כנגדו צו פשיטת רגל.

על פי הנטען, המבקש הוא הנושה המרכזי של החייב, והוא הגיש כנגדו תביעת חוב שאושרה במלואה.

בשלב מסויים, הוצע הסדר נושים, לפיו יועבר לקופת הנשייה סכום של 150,000 ש"ח וכן סכום נוסף של 89,521 ש"ח שהיה מצוי בקופת הכנ"ר.  בנוסף, סוכם כי על החייב להעביר 74.5% מכל סכום שבו יזכה החייב במסגרת תביעה נזיקית מסויימת.  עו"ד אלברט בן פורת מונה כנאמן לביצוע הסדר הנושים.

ביום 16/3/03 התקבלה בקשת הנאמן לחלוקת דיבידנד, ובהחלטתו מיום 26/6/03 של כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל התקבלה בקשת הנאמן לפסיקת שכר טירחה בסך 36,077 ש"ח בצרוף מע"מ וכן 1200 ש"ח בצרוף מע"מ בגין הוצאות שוטפות (בש"א 10597/03).

ביום 29/5/03 הגיש החייב בקשה למתן הפטר מותנה, לאחר שטען כי העביר את הכספים לקופת הנשייה, בהתאם להסדר הנושים (למעט הכספים להם הוא עדיין זכאי במסגרת התביעה הנזיקית) ובקשתו התקבלה.

ביום 20/4/05 הגיש הנאמן בקשה לחלוקת דיבידנד אחרון וכן בקשה לפסיקת שכר טירחה, בה ביקש כי תאושר לו תוספת בסך של 30% לשכר הטירחה בגין מאמץ מיוחד והוצאות בסך 500 ש"ח בגין חודשי עבודתו.  לטענת המבקש, על פי החישוב שצורף לבקשה, הוערך שכר הטירחה ב- 40,000 ש"ח, ובנוסף, במסגרת הבקשה האמורה, לא אוזכר קיומה של בקשתו הקודמת של הנאמן, מיום 26/6/03 לקבלת שכר טירחה, ולא צויין אם קיבל הנאמן שכר טירחה נכון למועד הגשת הבקשה.  הבקשה התקבלה במלואה בהחלטתו מיום 12/7/05 של כב' השופט שמואל ברוך (בש"א 9731/05, נספחים ח' ו-ט' לבקשה).

לאחר מכן, הביע המבקש הסתייגות בפני הכנ"ר לגבי עצם תשלום שכר הטירחה, וזאת בטענה שהסכמתו להסדר הנושים הותנתה בכך שהסכום שיועבר לו ישקף את הסכום שיצטבר, ולא ינוכה ממנו שכר טירחת הנאמן.  בנוסף, ביקש המבקש מהכנ"ר לבדוק האם מצויים כספים נוספים בקופת הכנ"ר, וזאת לאחר שבתסקיר הכנ"ר צויין כי בקופה מופקד 85,000 ש"ח , ואילו במסגרת חלוקת הדיבידנד הראשון הודיע הנאמן כי קיבל מהכנ"ר סכום של 45,000 ש"ח בלבד (כפי הנראה, הדיבידנד הראשון חולק לאחר עריכת תסקיר הכנ"ר).  המבקש טוען, כי הכנ"ר לא השיב באופן ענייני לפנייתו.

ביום 15/8/05 הפנה הכנ"ר מכתב לנאמן בו נדרש הנאמן להימנע מעשיית כל פעולה בכספים המצויים ברשותו עד להוראה אחרת.

ביום 24/8/05 פנה המבקש שוב לכנ"ר וביקש התייחסות נוספת מצידו לאמור בסעיף 7 למכתבו מיום 12/7/05 , בעניין שאלת הימצאותם של סכומים נוספים בקופת הכנ"ר , לאור הפער הלכאורי בין הסכום המדווח לבין הסכום שהתקבל מהכנ"ר.  המבקש טוען, כי מתגובת הכנ"ר עולה שבקופת הכינוס נותר סכום של 2000 ש"ח בלבד, וכל יתר הסכום הועבר לנאמן.

ביום 17/11/03 הפנה המבקש מכתב לנאמן ולעוד שוקי שועלי (שותפו של הנאמן) ובו התבקש מתן הסבר לגבי הפער בין הסכומים. המבקש טוען, כי טרם התקבלה תשובה כלשהי לפנייה.  על פי הנטען, ביום 1/12/05 נשלח מכתב נוסף ובו התבקש הכנ"ר להורות לנאמן להשיב לפניות המבקש שלא נענו, בנוגע לאי ההתאמה בין דיווח הנאמן ודיווח הכנ"ר לגבי הכספים המופקדים בקופת הכינוס.  ביום 1/12/05 התקבל מכתב התשובה של הנאמן, בו טען הנאמן, כי כל המידע שנדרש במכתב המבקש, מצוי בבקשות עצמן ובהחלטות קודמות.  בנוסף, טען הנאמן, כי מאחר שהכנ"ר ביקש מהנאמן לעצור את חלוקת הדיבידנד, הרי שעד כה, לא חולק הדיבידנד הסופי.  הכנ"ר ציין, במסגרת פנייה טלפונית, כי הוא אכן מבחין בבעייתיות לגבי שכר הטירחה של הנאמן, והנושא ייבדק.   המבקש טוען, כי הוא פנה לכנ"ר בתזכורות בעניין זה, אך עד כה לא נענו פניותיו. בנוסף, טוען המבקש כי לא נענו פניותיו לנאמן ולעו"ד שועלי בעניין מועד חלוקת הדיבידנד הסופי.

המבקש טוען, כי לא ברור מדוע עד כה לא חולקה יתרת הדיבידנד, וכן לא ברור מדוע קיים פער בין הסכום המצויין בתסקיר הכנ"ר לבין הסכום שהועבר לנאמן.

בנוסף, טוען המבקש, כי יש לעיין בשנית בהחלטות בעניין שכר הטירחה, ולקבוע כי הנאמן אינו זכאי לשכר טירחה במסגרת חלוקת הדיבידנדים. לחלופין, מבקש המבקש לקבוע כי הנאמן זכאי רק לאחד מסכומי שכר הטירחה שנפסקו עבורו, ולכן יש לבטל את ההחלטה מיום 26/6/03.

הבקשה לבטל רטרואקטיבית את חיוב שכר הטירחה, או להפחית את הסכום, היא למעשה בקשה לעיון חוזר, המעוגנת בסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 לפיו בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו.

לגבי תחולתו של סעיף 181 נקבע בבש"א (נצרת) 2860/04, פש"ר 114/01 רייך נ' הכונס הרשמי (16/12/04)- 

"עניינו של סעיף זה נוגע להחלטות ביניים וצווים, הניתנים במסגרת הליך הפש"ר. במקרה זה, ניתן לבקש עיון חוזר אם נשתנו הנסיבות, או נוספו נסיבות חדשות, אשר לא היו לנגד עיני בית המשפט, שעה שנתן החלטתו, ואשר לו היו בפניו, יתכן והיה מחליט באופן שונה, באופן המצדיק עיון חוזר של בית המשפט בהחלטה קודמת. ראה למשל: ע"א 5335/92, לאה סייג ואח' נ' האפוטרופוס הכללי, תק-על 94(3), 721, עמ' 723. ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), 830, עמ' 839-840".

בבש"א (תל אביב-יפו) 3846/07, פש"ר 6349/83 כונס הנכסים הרשמי נ' הראל (6/2/08), נקבע כי ניתן להחיל את סעיף 181 גם במקרה שבו ההחלטה המקורית ניתנה לאחר מרמה או מצג שווא.

הנאמן טוען בתגובתו כי באופן רגיל, שכר טירחת הנאמן והכנ"ר משולם מקופת ההסדר ולא על ידי החייב באופן אישי, אלא אם כן מצויין בהסדר באופן מפורש שהחייב ישלם את הוצאות הכינוס וכי הכספים המשולמים לנושים הם "נטו" (כלומר לאחר קיזוז שכר הטירחה).  הנאמן צירף לתגובתו פירוט לגבי הכספים שהתקבלו וחולקו (נספחים י"ג-ט"ו לתגובה), בו מצויינים גם שני הסכומים ששולמו לו בגין שכר טירחה (43,986 ש"ח ו- 40,652 ש"ח ).