החלטה בתיק בשא 17530/06

1.         בפניי בקשת החייב למתן הפטר לפי סעיף 61 לפקודה.

ביום 11/7/02 ניתן צו לכינוס נכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים של 5,322,395 ש"ח ל-25 נושים, והושתו עליו תשלומים חודשיים בסך של 1000 ש"ח לקופת הכינוס. ביום 11/11/04 הוכרז החייב פושט רגל, וביום 5/12/04 מונה עו"ד נועם פלד כנאמן לנכסי החייב.

מחקירתו ומתצהירו של החייב עולה כי חובותיו נובעים בשל קריסת חברת ביטוח שהיתה בבעלותו. פוליסות ביטוח בגינן שילם מקדמות לסוכני משנה שלו בוטלו, והוא הפסיד את חלקו בעמלות. בנוסף לכך הסתבך עם רשויות המס לאחר שספריו נפסלו, והוא חויב לשלם 450,000 ש"ח.

בתיק החייב הוגשו 20 תביעות חוב בסכום של 6,101,001 ש"ח, מתוכן 4 תביעות חוב של עובדים, והנאמן אישר 13 תביעות חוב בסכום של 3,849,083 ש"ח, מתוכן 822,457 בדין קדימה.

תוך כדי ההליכים, הופקדו בקופת הכינוס 413,347 ש"ח בגין פרמיות מחברות ביטוח שונות, ושולם בגינם מס בסך 146,147 ש"ח. לזכות החייב בקופה סך של 207,287 ש"ח, לאחר תשלום דיבידנד בדין קדימה, מקדמה על חשבון שכרו של הנאמן והכנ"ר והוצאות. החייב לא משלם את התשלומים החודשיים המושתים עליו אך עמלות הסוכן המגיעות לחייב מועברות ישירות לקופת הפש"ר.

            החייב מציע לנושיו את כל הכספים שהצטברו בקופת הכנ"ר, ובנוסף לכך את כל עמלות הסוכן המגיעות לו מחברות ביטוח ל- 5 השנים הבאות.

2.         הנושים בנק לאומי לישראל, בנק מרכנתיל דיסקונט, בנק הפועלים ומס הכנסה מתנגדים לבקשה, בטענה שהחייב אינו עובד, אינו משתכר דבר במשך כל התקופה שלאחר מתן צו הכינוס ותרומתו לנושיו היא פסיבית, מזערית ונשענת על מאמצי הנאמן בגביית עמלות המגיעות לו.

גובה החוב שאושר בדין קדימה מותיר את כל הנושים האחרים ללא דיוידנד כלל, וגם מס הכנסה אינו מקבל דיוידנד מלא לחוב שאושר. הנושים טענו כי החייב התחייב לפעול לצמצום החוב בדין קדימה ולא עשה כן.

לפיכך, אין לתת לחייב קרש הצלה בשלב זה, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים תוך מתן הקלות לחייב, אשר הינו בעל כושר השתכרות ואינו מנצלו.

גם הנאמן סבור כי אין מקום ליתן הפטר בשלב זה, כאשר לא ניתן לחלק דיוידנד של 100% אפילו לתביעות החוב שנתקבלו בדין קדימה, ולנושים האחרים לא יחולק דבר. הנאמן הודיע לחייב כי עליו לפעול להפחתת החוב בדין קדימה, אך החייב לא פעל כאמור ולא בא בדברים עם רשויות המס.

3.         החייב ובא כוחו ציינו כי החייב סובל ממחלות פסיכיאטריות, מתגורר עם אימו, ניצולת שואה בת ה-88, הזקוקה לטיפול מתמיד בדירתה, מטפל בה ולכן אינו יכול למצוא עבודה אחרת. בא כוחו ציין כי הוא חיפש עבודה בעבר, אך לא עלה בידו למצוא דבר, עקב הבעיות מהן הוא סובל. החייב עצמו מסר כי נקבעו לו 25% נכות במל"ל. מכל מקום החייב מבקש מבית המשפט לאפשר לו לפתוח דף חדש, בטענה כי הוא מציע את כל העמלות המגיעות לו מחברות הביטוח, והשארותו בהליך לא תועיל לאיש.

הכנ"ר, אשר הגיש תסקיר בטרם הובאו בפניו ההתנגדויות של הנושים, הודיע כי התסקיר אינו רלוונטי עוד, אם כי גם שם עמד על כך שהחייב ישלים את התשלום החודשי המגיע ממנו. 

דיון

4.         סעיף 63 לפקודה דן במתן הפטר ובסייגים למתן הפטר, וביניהם התנהלות בחוסר תום לב בהליכי פשיטת הרגל, באורח חיים פזרני ועוד. 

בבואו לאשר או לדחות בקשת הפטר, נדרש בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הרלוונטיים; בין היתר שוקל הוא את החשיבות שבמתן הפטר לחייב, תום ליבו של החייב בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, היקף החובות ופוטנציאל הפירעון העתידי של החייב וכן עמדת הנושים. מעל לכל נדרש בית המשפט לאזן בין הזכות הקניינית העומדת לנושים ומנגד זכותו של החייב, כי בתנאים מסוימים תינתן לו האפשרות לפתוח דף חדש בחייו (ראו ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פד נז (4), 197; פש"ר 24/92 המ' 982/06 הנרי אסרף נ' שמעון אורי ואח', דינים - מחוזי, כו(7) 659).

בדונו בבקשת ההפטר ישמע בית המשפט את הכנ"ר, הנאמן, הנושים והחייב ויגבש את עמדתו על יסוד הראיות שיובאו בפניו, לרבות האמור בתסקיר הכנ"ר (ש. לוין, א. גרוניס,  פשיטת רגל (מהד' שניה), עמ' 193).         

5.         מן הכלל אל הפרט

א. הכנ"ר התנגד בתחילה להכרזת החייב פושט רגל, לאחר שהתרשם כי החייב לא נהג בתום לב ביצירת חובותיו.

ב. החייב מצוי בהליכי פש"ר משך שנים על פי בקשתו, אינו מוצא לנכון לעבוד לפרנסתו ולהעשיר את קופת הכינוס, ודבריו כי הוא אינו מסוגל למצוא עבודה חדשה אינם מקובלים על ביהמ"ש. החייב הוא יליד 52', ואינו עובד לכאורה מאז שפנה להליכים פש"ר. מדובר באדם אשר ניהל סוכנות ביטוח, וסביר להניח כי היה מסוגל למצוא עבודה, לו היה מעוניין בכך. אין כל ראיה כי הדכאון ממנו סבל בשנת 04' פוגע בכשרו למצוא עבודה ולו חלקית.