החלטה בתיק בשא 17528/07

זהו ערעור נושה על החלטת הנאמן, אשר דחה את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת תביעת חוב מטעמה.

המערערת מבקשת למנוע מצב, שבו חוב של יותר מ - 200,000 ש"ח יורד לטמיון, במיוחד בנסיבות שבהן צפוי בתיק דיבידנד משמעותי ביותר ושעה שהליכי הפש"ר לא קודמו במשך תקופה ארוכה. המערערת, כך נטען, פעלה מיד לאחר שקיבלה הודעה על מצבו של פושט הרגל; החייב ידע על דבר חובו למערערת, אשר לבקשתה שלה חתם כערב בגב השיק, הוא הבסיס לחוב; אם נערך דו"ח עסקים, מדוע החייב לא רשם בו את המערערת?

הנאמן השיב לערעור. לשיטתו, לא נתקיימו הטעמים להארכת מועד. צו הכינוס ניתן עוד בשנת 2001, ופורסם בעיתונות וברשומות. מרבית תביעות החוב נבדקו עוד בשנת 2002 - 2003, וכל תביעות החוב שהוגשו באיחור - נדחו. תביעת החוב הוגשה ביום 13.10.04, באיחור של יותר משלוש שנים ולפיכך נדחתה. גם בקשות מאוחרות להארכת המועד, שהוגשו בידי ב"כ חדש, נדחו. לעצם העניין - מדובר בשיק שנמשך בשנת 1998, שהוסב למערערת על אף הכיתוב של "למוטב בלבד". המערערת לא פעלה לגבייתו שנים רבות, ותיק ההוצל"פ נפתח רק בשנת 2004. תביעת החוב נחתמה ב - 20.7.04, הוגשה רק בעבור 3 חודשים (ללא בקשה להארכת מועד); לאחר דחייתה, חל שיהוי נוסף של 5 חודשים, עד שהוגשה בקשה כזו, אף זאת ללא תצהיר תומך, שהוסף רק ב - 26.4.07. הנאמן מבקש שלא להעדיף, בנסיבות אלה, את המערערת על פני נושים אחרים שתביעותיהם נדחו בשל איחור.

הכנ"ר תומך בעמדת הנאמן.

עמדת הנאמן מקובלת עליי לחלוטין, מנימוקיה. סעיף 71(ב) לפקודה קובע: "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". המערער לא הוכיח אף לא אחד משני תנאיו של הסעיף.

בתיק פש"ר (מחוזי ת"א) 1065/03, בש"א 8058/05 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' עו"ד צנעני (ניתן ביום 10.1.06) קבעה כב' השופטת (כתוארה אז) ורדה אלשיך כי: "הגשת תביעת חוב במועד נתפסת על ידי המחוקק כעניין מהותי, ולא פרוצדוראלי גרידא. זאת, באשר עפ"י ההלכה הנוהגת, קיימת לחייב ולנושים האחרים, זכות מהותית, כי בחלוף המועד להגשת תביעת החוב, ידעו אל נכון את מצבם, ולא יוטרדו חדשות לבקרים בידי נושים אשר "התעוררו מאוחר"... בניגוד לטענת המבקש כי המגמה בפסיקה הינה ליתן פרשנות מקילה יותר לחריג ה"טעם המיוחד", הרי שבכל האמור ב"טעמים מיוחדים שיירשמו", חלה גישה נוקשה להארכת מועד. בפש"ר 237/97 לבידי זהב נ' שדה, הובהרה פרשנות סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כדלקמן; "משמעותו של סעיף זה היא קביעת 'רף קשיח' להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו אבדה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב, אף אם זה מודה בו בפה מלא. יודגש, כי סעיף זה מכוון קודם כל, ובעיקר, אל חובות 'שאינם שנויים במחלוקת' מהבחינה המהותית, ואשר לא היתה מניעה לאשרם לו היו מוגשים במועד". (ההדגשות אינן במקור - ו.א.). בפש"ר 237/97 כמו גם בפש"ר 1021/98 בעניין הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נגד עו"ד ערן קאופמן, כי מעשה הטעייה פוזיטיבי מצד החייב, ממנו יכול הנושה להסיק באורח סביר כי הוא עודו סולבנטי, עשוי להיחשב לטעם מיוחד לצורך הארכת מועד להגשת תביעת חוב. האם בנסיבות המקרה דנן, הטעה החייב באופן פוזיטיבי את המבקש, באופן שיכול היה להסיק באורח סביר כי הוא עודו סולבנטי? סבורה אני כי לא כך היא. המבקש טוען כי החייב לא מסר הודעה בדבר מתן צו הכינוס לתיקי ההוצאה לפועל שהתנהלו נגדו ושפורטו בבקשה, כמו גם להליכי התביעה שנוהלו כנגדו. בעניין זה, קבעה כבוד השופטת דורנר ברע"א 6610/97 בנק הפועלים נגד הכונס הרשמי; "אי-ידיעה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמו מקום שהחובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פשיטת הרגל בעיתון וברשומות . וממילא גם לא ניתן לראות באי -דיווח החייבים על צו הכינוס בלשכת ההוצאה לפועל, חוסר תום-לב כאשר לא מוטלת עליהם חובה לדווח לו". (ההדגשה שלי - ו.א.). אי דיווח אודות צו הכינוס ללשכת ההוצאה לפועל, מקום שלא מוטלת חובת דיווח, כך על פי דברי כבוד השופטת דורנר, אינו בבחינת הטעייה פוזיטיבית של החייב, המהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת תביעת חוב. זאת ועוד; המבקש טוען כי החייב לא הודיע על מתן צו הכינוס גם בתביעות שנוהלו נגדו. אולם, וכפי שכבר צוין, החלטות בתביעות אלה, אשר הוגשו בסדר דין מקוצר, ניתנו כאשר החייב כלל לא הגיש בקשות רשות להתגונן. אין זה המקרה בו החייב ניהל הליך משפטי תוך שהוא מסתיר את עובדת היותו נתון תחת צו כינוס, כי אם מקרה בו החייב כלל לא שיתף פעולה ולא הראה כל התעניינות בתביעות שהוגשו נגדו. מכל האמור לעיל, סבורה אני כי לא ניתן לומר שעסקינן במקרה בו החייב הטעה באופן פוזיטיבי את המבקש, עד כדי כך שיכול היה להסיק באורח סביר כי החייב עודנו סולבנטי... זאת ועוד; מהעולה מתגובת הנאמן והכנ"ר, ביום 19.2.03 פורסם דבר צו הכינוס בעיתונות היומית, וביום 24.3.03 פורסם דבר הצו ברשומות. הכנ"ר מוסיף וטוען כי באותם מועדים פורסמה אף הודעה בדבר קיום אסיפת נושים, אלא שמכיוון שהנאמן לא טען כך, אניח כי לא כך היא. אולם, גם אם אניח כי לא פורסמה הודעה בדבר קיום אסיפת נושים, מה לו למבקש לטעון טענה זו, אם ממילא לא הבחין בפרסומים? מעבר לכך, מסכימה אני אף עם הערתו של הנאמן, כי גם אם הייתה מתפרסמת הודעה שכזו, הרי שזו הייתה מגיעה לידי המבקש לאחר חלוף המועד להגשת תביעת החוב. אין חולק בעניין זה, כי הפרסום ברשומות יוצר ידיעה קונסטרוקטיבית של כלל הנושים אודות צו הכינוס, וכי הפרסום בפומבי הנעשה בילקוט הפרסומים ובעיתונות הימית כמוהו כידיעת כלל הציבור על הליכי פשיטת הרגל. הפרסום נעשה כיוון שאין אפשרות להודיע לכל אדם מן הישוב, כי נפתחו הליכי פש"ר, והחוק קובע כי פרסום כאמור יהווה חזקה חלוטה לידיעת קיומו של ההליך. ודוק; במקרה דנא, אין עסקינן באדם רגיל מן הישוב, אשר יכול ואינו מכיר את המושג "רשומות", כי אם תאגיד בנקאי, אשר מפעיל מחלקה משפטית אשר יש ביכולתה לעקוב אחר הפרסומים. שוב בעניין זה יפים דבריה של כבוד השופטת דורנר ברע"א 6610/97 בנק הפועלים נגד הכונס הרשמי, שם קבעה כי ; "פרסום ההודעה ברשומות מקבלת משנה תוקף כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי, כאשר הגוף לו מיוחסת חזקת הידיעה הוא גוף גדול, חזק ומאורגן המשתמש בעורכי-דין. הבנק לא העלה כל נימוק הסותר חזקה זאת". יש לציין, כי גם במקרה דנן, הבנק לא העלה כל נימוק סותר חזקה זאת. בעניין זה לא אקבע אם עסקינן ברשלנות מצד הבנק, אלא שגם אם כך היא, ידועה ההלכה כי גם טעות אנוש, אין בה כדי להקים טעם מיוחד".

ראו גם, ובמיוחד, בש"א (מחוזי תל אביב) 15248/07 עשהאל נ' עו"ד שי אלמוג (מיום 1.11.07); בש"א (מחוזי תל אביב) 10426/07 ינאי מרכז הפרי והירק בע"מ נ' רו"ח ישראל פניני (30.8.07).

אין בפי המערערת נימוק משכנע כלשהו.

הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות הנאמן בסך של 5,000 ש"ח + מע"מ.

ניתנה היום כ"ג ב אדר ב, תשס"ח (30 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מיום 30.4.1983

תיקון מס' 1

ס"ח תשמ"ג מס' 1080מיום 31.3.1983 עמ' 70 ( ה"ח 1507)

71. חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו.

מיום 24.3.1996