החלטה בתיק בשא 17519/06

1.         לפני בקשה לתיקון כתב הגנה, תשובה לבקשה ותגובה לתשובה. המבקשות מעוניינות להוסיף לכתב הגנתן את הטענה כי יש לסלק על הסף את התביעה כנגדן וזאת לאור החסינות המוענקת לנתבעים בסעיף 19 לחוק הטיס (ביטחון בתעופה האזרחית), תשל"ז - 1977 (להלן: " חוק הטייס").

רקע:

2.       ביום 3.9.04 הגיעו המשיבים לנמל התעופה בן גוריון (נתב"ג) בדרכם לרומא. מכתב התביעה עולה כי לאחר שיקוף כבודתם במכשיר השיקוף, הורו שלושה אנשי ביטחון למבקשים לסור הצידה, ושם נדרשו לרוקן את מזוודותיהם ולהעביר פריט פריט במכשיר השיקוף. עוד נטען בכתב התביעה כי אף על פי שלא התגלתה כל בעיה, נערך על המבקשים חיפוש גופני, תחילה באמצעות מכשיר, ואחר כך במישוש ידני - לרבות במקומות מוצנעים בגופם. בהמשך טוענים התובעים כי אנשי הביטחון מנעו מהמשיב 1, חולה סוכרת יליד 1930, להעלות עמו לטיסה מכשיר למדידת סוכר בדם - זאת על אף שהסביר לאנשי הביטחון שמדידת הסוכר חיונית לבריאותו. בסיום הבדיקה, שארכה זמן ממושך, לוו המשיבים, לטענתם, בצורה משפילה למטוס, כל זאת אף שמשיב מס' 1 הציג תעודה המאשרת כי הוא משמש קונסול כבוד של ספרד.

בעקבות התנהגות זאת טוענים התובעים - המשיבים כי הם חשו מושפלים, ומשיב מס' 1 נמנע מלאכול במהלך הטיסה מחשש להפרת איזון הסוכרים בדמו בהיעדר המכשיר, שנשלח במטען - ובסופו של דבר נאלץ לצום קרוב לארבע עשרה שעות. המשיבים טענו כי בעקבות הלחץ והזעזוע שבהם היה משיב מס' 1 שרוי,  נגרמה החמרה ניכרת במחלת הסוכרת ממנה סבל, עד כי עבר לשימוש בזריקות אינסולין. בשל עגמת הנפש שנגרמה למשיבים, המתח והחרדה בזמן הטיסה, וההחמרה במחלת המשיב מס' 1 תבעו המשיבים  פיצוי בסך 100,000 ש"ח.

3.         המשיבים מתנגדים לבקשה מכל וכל. לטענתם הבקשה איננה אלה דרך להתמודד עם העתירה לגילוי ראיה (להלן: " העתירה") אשר הגישו המשיבים לבית המשפט העליון, בשל חיסיון שהוטל על נהלי הבידוק הביטחוני המשמשים את המבקשות באבטחת נמל התעופה בן - גוריון. לטענתם, הוראות סעיף 19 לחוק הטייס היו ידועות ונהירות למבקשות זה זמן רב, במיוחד לאור העובדה שבעבר כבר נידונו תביעות כנגד המבקשות בשל הבידוק הביטחוני. לטענתם גם אם המבקשות מתחילות במדיניות חדשה של שימוש בסעיף 19 לחוק הטיס, לא ניתן להחילה רטרואקטיבית על תיקים שכבר תלויים ועומדים. 

יש לציין כי ביום 19.11.06 ניתנה ההחלטה בבית המשפט העליון בעתירה לגילוי ראייה חסויה, ע"י כב' השופט א. רובינשטיין. על פי ההחלטה שניתנה בעתירה (בש"א 6763/06) החומר יובא כולו, לעיונו של בית משפט זה, כך שיעמוד לנגד עיניו. החומר לא יגולה לתובעים ולבאי כוחם, ולא יוזכר ככזה בפסק דין גלוי. הסדרי האבטחה יהיו על דעת הנתבעות. בהתאם יועמד כלהחומר החסוי לעיון בית משפט זה. במידה ויהיה צורך בשימוש בחומר חסוי בפסק הדין (זאת אין לומר מראש), יהיה חלק זה של פסק הדין חסוי, ובית המשפט ישקול את הצורך להעביר את פסק הדין לאחר שיינתן ובטרם פרסום, לבדיקה בטחונית. בית המשפט יקבל הסברים במעמד צד אחד מנציגי הנתבעת.

המשיבים סבורים כי טענת החסינות הינה טענת סף מהותית אשר קבלתה, פירושה, דחיית התביעה על הסף ופגיעה בזכות הגישה לבית המשפט שהיא זכות יסוד.  לאור ההשלכות שעשויות להיות לקבלת טענת חסינות, הרי שטענה שכזאת היא מסוג הטענות שיש להעלותן בהזמנות הראשונה. היות והמבקשות לא טענו לחסינות במסגרת כתב ההגנה, הן מנועות כיום, מחמת שיהוי, מלעלות עתה טענת חסינות. לסיכום, המשיבים מדגישים את העובדה שהמבקשות לא צירפו לבקשתן תצהיר כנדרש בתקנות.

דיון:

4.         ראשית באשר לטענת השיהוי; המשיבים מבקשים להסתמך על פס"ד ת.א 1409/02 (מחוזי ת"א) מוחמד מחמוד סאלח דאוד נ' מדינת ישראל, שניתן ביום 10.05.06 ע"י כב' הרשם, ש. ברוך  (להלן: " פס"ד דאוד"). עיינתי בפס"ד ונראה כי נסיבותיו שונות ולו בשל העובדה כי המקרה בפס"ד דאוד, השיהוי היה של 4 שנים.  אכן רצוי היה כי המדינה תעלה את טענת החסינות ואת הבקשה לתיקון כתב ההגנה בשלב מוקדם יותר. עם זאת,  השיהוי בבקשה אינו חמור עד כדי היותו מחסום בלתי עביר, במיוחד ומדובר בטענה מהותית.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות") מסדירה את תיקון כתבי הטענות וזוהי לשונה:

..."בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות...".

על פי תקנה זו לביהמ"ש יש סמכות להורות על תיקון כתב טענות בכל עת. בקשות יכולות להיות מוגשות מטעמו של כל אחד מבעלי הדין במשפט, ובכל אחד משלבי הדיון. בעל דין העותר לתיקון כתב טענותיו צריך לשכנע את בית-המשפט שהתיקון דרוש לבירור הפלוגתאות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין.בשלב זה בית-המשפט איננו בודק את נשוא התיקון לגופו, אם יש לו נפקות משפטית אם לאו. בית- המשפט איננו דן לעת-עתה בסיכוייה של התוספת להתקבל בדיון לגופו של עניין.

שומה על מבקש התיקון לצרף תצהיר שבו יפרט מה הסיבה שבעטיה מתבקש התיקון ויאמת בתצהיר את העובדות נשוא הבקשה. הפרוצדורה אינה מזרון סתם שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן (ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר ואח', פ"ד כו (1) 320, עמ' 325). עם זאת, אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ (3) 477, עמ' 480 - 479). במקרה שלפניי מבוססת הבקשה על הוראות החוק ובנסיבות,כאשר מדובר אך בתיקון כתבי הטענות כאשר על המבקשת יהיה עוד להוכיח את טענותיה,  ומכל הנימוקים דלעיל, הגעתי למסקנה כי  יש לאפשר את תיקון כתב ההגנה.

כתב ההגנה המתוקן יוגש תוך 20 יום מהיום.

מכיוון שיש להניח כי בעקבות תיקון כתב ההגנה יהיה צורך בתיקון כתבי הטענות או במתן כתב תשובה, אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות בסך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ו' בחשון, תשס"ח (18 באוקטובר 2007).