החלטה בתיק בשא 174401/07

1.         בפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מכוח תקנות 100 ו- 101 לתקנות סד"א ו/או מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט.

2.         המבקשים / הנתבעים טוענים כי כתב התביעה אינו מגלה עילה וניסוחו לא עולה בקנה אחד עם התקנות וההלכה הפסוקה.

3.         המבקשים טענו כי בכתב התביעה מתיימר התובע לפרט פרסומים המהווים לשון הרע, אותם פרסם לכאורה, הנתבע 1 ביחס אליו.

            בסעיפים 13-10 לכתב התביעה, תחת הכותרת "דיבר ראשונה" נטען, כי הנתבע 1 פרסם לכאורה "לשון הרע" ביחס לתובע וכי אמירה זו "התפשטרה כאש בשדה קוצים" (סעיף 11 לכתב התביעה).

            בסעיפים 20-14 לכתב התביעה, תחת הכותרת "דיבה שנייה" נטען כי ידי התובע, כי הנתבע 1 נקט "בדרך פסולה של כתיבת זכדי"ם מפוברקים וכוזבים" (סעיף 14 לכתב התביעה); כי הנתבע 1 חתם "על עצומה כנגד התובע" (סעיף 15 לכתב התביעה); כי "הנתבע הגיש תלונה/ות כוזבת/ות ביודעין למשטרה ולנציבות שירות המדינה" (סעיף 16 לכתב התביעה).

            בסעיפים 23-21 לכתב התביעה, תחת הכותרת "דיבה שלישית", נטען על ידי התובע, כי הנתבע 1 רשם "מתוקף תפקידו" חוות דעת מקצועיות לגבי התובע, שהן "מפוברקות, כוזבות ומזויפות" (סעיף 23 לכתב התביעה).

            בסעיפים 29-24 לכתב התביעה, תחת הכותרת "דיבה רביעית" נטען, כי הנתבע 1 חתם על "תצהיר שקרי וכוזב" אשר הוביל לכאורה לסגירת תיק חקירה מחוסר אשמה (סעיפים 29-28 לכתב התביעה).

4.         המבקשים / הנתבעים טוענים כי התובע מייחס לנתבע 1 שורה של "פרסומים" של לשון הרע בכתובים, אך לא צרף ולו מסמך אחד לכתב התביעה, שבו פורסמה לכאורה אותה לשון הרע הנטענת ביחס לתובע.

כמו כן, התובע לא פרט בכתב התביעה את העובדות המקימות את יסודות ה"פרסום" ו/או את יסודות ה"לשון הרע".

המבקשים טענו כי הם נותרו כ "מגששים באפלה" ואינם יודעים בפני מה עליהם להתגונן.

הם ציינו לעניין זה את פסה"ד בת.א. 9871/02 שלמה גרבץ נ' יצחק אלישיב , תק-של 2004(1) 9776, 9785.

5.         המשיב בתגובתו מציין כי בית משפט מוחק תביעה מחמת העדר עילה רק כאשר לא ניתן יהיה להציל את התובענה מכיליון על דרך של תיקון, בסעיף 4 לתגובה נכתב :

"בענייננו, וככל שבית המשפט ימצא לנכון לקבוע זאת, המשיב מוכן, מבקש ומעוניין לתקן את תביעתו, להוסיף ולפרט בה, ככל שיידרש ע"י ביהמ"ש ובאם יידרש, ולצרף לה נספחים ככל שיידרש ע"י ביהמ"ש ובאם יידרש, הגם שכל המסמכים נמצאים ברשות המבקשים וידועים להם, ובין השאר הם ידועים למבקשים גם מהליכים נוספים המתנהלים בין הצדדים (ראה סיפא לסעיף 2 לכתב התביעה) וממילא הם יגולו ע"י הצדדים בהליכי גילוי המסמכים ויצורפו לתצהירי עדות הראשית של מי מהצדדים. ולכן, לא יכולה להיות מחלוקת כי ניתן יהיה לקבל את כל הפרטים ע"י מיצוי ההליכים המקדמיים לפני שימעת התובענה."

6.         ב"כ המשיב הגדיל לעשות בתגובתו והביא בסעיף 6 לתגובתו את דברי המלומד אורי שנער בספרו "דיני לשון הרע" בעמ' 428 :

"בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה שעילתו פרסום לשון הרע, אם כתב התביעה אינו מציין מהו בדיוק הפרסום המהווה לפי הטענה את לשון הרע, או שאינו מפרט את המילים המהוות את לשון הרע".

7.         ב"כ המבקשים בתשובה לתגובה, ציין כי אין מקום להסתפק בתיקון כתב הטענות. התובע כלל לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה וממילא בהעדר בקשה כזו, אין מקום שביהמ"ש ידרש לעניין תיקון כתב התביעה.

זאת ועוד, בתגובה של ב"כ התובע הוא לא פרט כלל איך הוא מתיימר "להציל" את גורל התביעה באמצעות תיקון כתב התביעה.

8.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לקבל את הבקשה ולמחוק את התובענה על הסף.

(1)        מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לעניין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.