החלטה בתיק בשא 1740/06

פתח דבר

1.         בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין בירושלים (פ' לוי), מיום 15.12.05, בתיק 178/05 - במסגרתו נתקבלה תביעתם של המשיבים, כך שעל המבקשת הוטל לשלם בעבור הוצאות אחזקתו השונות, של הבית המשותף בו היא דרה, וכן נדרשה המבקשת לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.

עוד נתבקש בית המשפט לעכב ההליכים, אשר נפתחו על בסיסו של פסק הדין האמור, בתיק מס' 5-06-10667-03, בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

            בהחלטתי מיום 15.5.06, הוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין כמבוקש, עד למתן ההחלטה בבקשה.

עוד יצוין, כי על פסק הדין האמור הוגש ערעור לבית המשפט, ביום 26.4.06.

פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין בירושלים

2.         ביום 31.7.05 הגישו המשיבים, באמצעות נציגות הבית המשותף ובעלי הזכויות באחת הדירות, תובענה כנגד המבקשת - אף היא בעלת זכויות בדירה בבית המשותף, במספר עניינים כדלקמן: יתרת חובה של המבקשת למשיבים בסך 400 ש"ח, בגין תיקון רטיבות בקיר החיצוני בבית, וזאת לאחר שהמשיבים נשאו במחצית התשלום; חוב בגין מיסי ועד בית בעבור החודשים מאי - יולי 2005, בסך 270 ש"ח; קיומן של אדניות על מעקה המרפסת בדירתה של המבקשת, הפונות כלפי חוץ לשטח השביל המשותף ומפריעות למעבר החופשי של בעלי הדירות בשביל; כלב הנחיה של המבקשת עושה צרכיו בגינה המשותפת של הבית - דבר הגורם מטרד חמור, וכן הפסקת השתתפותה של המבקשת בתשלומים הכרוכים בהפעלת ההסקה המרכזית בבית, מזה שני חורפים, הגם שלא ניתקה דירתה, פיזית, מן המערכת המרכזית, כנדרש בחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969.

            המפקח על רישום המקרקעין קיבל תובענתם של המשיבים, על כל חלקיה.

טענותיה של המבקשת

3.         ב"כ המבקשת תיאר השתלשלות העניינים כדלקמן: פסק הדין האמור, אשר ניתן ביום 15.12.05, הועבר לידי המבקשת, על ידי המשיבים, אך ביום 26.1.06. המבקשת הנה עיוורת ומשכך, יודעה בדבר תוכנו של פסק הדין אך ביום 26.2.06, כאשר מתנדב מטעם "העמותה לחיים עצמאיים", המסייע למבקשת בקריאת דואר, הקריאו לה. ביום 26.4.06 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין ובד בבד הוגשה גם בקשה להארכת המועד להגשתו. ואולם, לטענת ב"כ המבקשת, לא המתינו המשיבים כלל, ומיד לאחר שניתן פסק הדין, פתחו בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת, וכן הגישו בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

ב"כ המבקשת ביקש לעכב ביצועו של פסק הדין בשל הגשת הערעור ובטענה, שהעניין עודנו תלוי ועומד בבית המשפט.

תגובת המשיבים

4.         לטענת המשיבים, נשלח פסק הדין למבקשת מספר פעמים, באמצעות דואר רשום, מלשכתו של המפקח על רישום המקרקעין בירושלים, אך היא סירבה לקבלו. משנוכחו המשיבים, כי המבקשת מסרבת לקבל את פסק הדין, פנו אליה, ביום 26.1.06, תוך שמסרו לה עותק מפסק הדין והודיעוה, כי אם בתוך שבוע ימים לא תבצע האמור בפסק הדין, יינקטו נגדה הליכים משפטיים.

5.         עוד טענו המשיבים, כי המבקשת כבר ביצעה מרבית חלקיו של פסק הדין. כל שנותר לה לבצע, הנו הניתוק הפיסי של גופי הרדיאטורים שבביתה מצנרת ההסקה המשותפת לבניין, וזאת מאחר שאינה מעוניינת להשתתף בדמי ההחזקה והתפעול של ההסקה המרכזית; כמו כן, עליה לדאוג לניקיון צרכיו של כלב הנחיה שלה באופן שוטף ומיידי - דבר אשר נעשה כיום, בין פעם לפעמיים בשבוע בלבד. במצב הדברים הנוכחי, עולה צחנה משטח הגינה המשותף, ולא ניתן לעבור כלל במקום.

המשיבים ביקשו להדגיש, כי בדיון שנערך בבית המשפט השלום בירושלים, בפני כב' השופט שמעוני, הם הפנו תשומת ליבה של המבקשת לקיומם של שטחי עפר (האחד בשטח של דונם והשני בשטח של חצי דונם), במרחק של כ-20 מ' מן הבית המשותף - בהם יוכל הכלב לעשות צרכיו.

6.         לסיכומם של דברים טענו המשיבים, כי סיכוייה של המבקשת לזכות בערעורה - אשר הוגש באיחור רב, הנם קלושים ומשכך יש לדחות בקשתה לאלתר.

דיון

7.         תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) מורה, כי לא די בהגשת הערעור כשלעצמה, כדי לעכב ביצועה של ההחלטה - עליה מוגש הערעור, אלא יש להציג טעם ראוי לכך (ראו למשל ע"א 214/88 טוויל נ' דויטש, פ"ד מד(3) 752, 754 (1988)). בקשת עיכוב ביצוע תוגש תחילה לבית המשפט - בו ניתנה ההחלטה עליה מערערים, ורק אחרי כן, באם תסרב הערכאה הדיונית לבקשת העיכוב - ניתן יהא להפנות הבקשה לערכאת הערעור (תקנות 467 ו-468 לתקנות סדר הדין האזרחי). בית המשפט הנדרש לבקשה רשאי לצוות על עיכוב הביצוע, לאור שני קריטריונים: האחד, מידת סיכוייו של המערער להצליח בערעורו; השני, האם יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב המצב לקדמותו, באם יזכה המערער בערעור, לאחר שיבוצע פסק הדין (בש"א 3158/91 פלאטו שרון ואח' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון ואח', פ"ד מה(5) 499, 503 - 504 (1991); י' זוסמן סוגיות בסדר דין אזרחי (תשנ"ה, מהדורה שביעית) בעמ' 859-861).

8.         במקרה דנן, לא נימק ב"כ המבקשת את בקשתו כלל. ב"כ המבקשת תלה כל יהבו בעצם הגשתו של הערעור, אך בזאת לא די. הוא לא הציג כל טעם ראוי כנדרש, לעיכוב ביצוע פסק הדין, לא התייחס לסיכויי הצלחת הערעור, וכן לא ביקש עיכוב ביצוע בפני בית משפט השלום אלא בחר, תחת זאת, להגיש בקשתו לראשונה, בבית משפט זה. די בטעמים אלה כדי לדחות את הבקשה.

9.         מעבר לכך, בחינת מצב הדברים, לגופו של עניין, מעלה, כי סיכויי ערעורה של המבקשת אינם גבוהים. נימוקיו של ב"כ המבקשת לא נראים סבירים בעיניי ואין בהם כדי לשכנע להיעתר לבקשה:

באשר לעניין ניקוי צרכי כלבה של המבקשת - הגם שהמדובר הוא באשה נכה, אין לצפות מיתר דיירי הבית המשותף לחיות בשלווה עם מפגעי הריח והצחנה, הנובעים מעשיית צרכיו של הכלב, ובייחוד אמורים הדברים, כאשר אלה מצויים בתחומי השטחים המשותפים של הבית, מתחת לחלונותיהם ולאפם של הדיירים. קשה לקבל את הטענה כי הותרת צרכיו של בעל חיים, בשטחים המשותפים, הנה בגדר שימוש סביר ברכוש המשותף.

מערכת ההסקה המרכזית והוצאות אחזקתה- לעניין זה העלה ב"כ המבקשת, בעיקר, טענות עובדתיות, המצויות במחלוקת בין הצדדים.