החלטה בתיק בשא 173954/07

1.     לפניי בקשה לעיכוב הליכים מחמת קיומה של תניית בוררות.

2.     המשיבים, נציגות הבית המשותף מרחוב קריניצי 44 רמת-גן ובעלי דירות שרכשו מהמבקשות דירות בבנין, הגישו תביעתם כנגד המבקשות לפיצויים בגין ליקויי בניה שהתגלו ברכוש המשותף.

3.     המבקשות טוענות, כי כל הסכמי המכר שכרתו המבקשות עם המשיבים כוללים תניית בוררות, וכי גם המשיבה 1 כפופה לתנייה זו, בהיותה חליפתם של הדיירים. עוד נטען, כי המבקשות היו ועודן מוכנות לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה.

4.     לטענת המשיבים, הנציגות הינה אישיות משפטית נפרדת מיתר המשיבים ואין בינה לבין המבקשות כל הסכם ו/או תניית בוררות. בנוסף, לא הציגו המבקשות ראיה לקיומם של הסכמי בוררות ו/או תניות בוררות בחוזי המכר עם כל אחד מהמשיבים, אלא "דוגמאות" בלבד.

דיון

5.     סעיף 5(א) לחוק הבוררות קובע כדלקמן :

"הוגשה תובענה לבית המשפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".

6.     עיכוב ההליכים על-פי סעיף 5 לחוק מותנה, אפוא, בשני תנאים: האחד, קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים; השני, מבקש העיכוב היה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות והמשכה והוא עדיין מוכן לכך.

7.     לטעמי, המבקשות לא עמדו בנטל להוכיח, כי עשו את כל הנדרש לקיום הליכי הבוררות. די בכך על-מנת שתידחה הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לתחולתו של התנאי הראשון בענייננו.

8.     נציין, כי על מבקש את עיכוב ההליכים לשכנע את בית המשפט, באמצעות ראיה פוזיטיבית, בדבר נכונותו לקיום הבוררות. התנהגותו בעבר, החל מהמועד בו התעורר הצורך בהכרעה משפטית כלשהי ועד למועד הדיון בעיכוב ההליכים, היא זו המעידה על נכונותו הנמשכת להבאת ההכרעה לבוררות ולא התרצותו בהווה, לאחר הגשת התובענה לבית המשפט.

יפים לענין זה דבריו של השופט אזולאי בת"א (באר-שבע) 2127/96 קיבוץ שדה יואב נ' איסכור שרותי בניה בע"מ ואח', תק-מח 97(2), 621, פיסקה 9:

"ככלל על המבקש להוכיח כתנאי לקבלת בקשה לעיכוב הליכים כי הייתה קיימת נכונות נמשכת מצידו להבאת ההכרעה לבוררות, החל במועד בו התעורר הצורך להביא את העניין להכרעה משפטית, ועד למועד בו מתקיים הדיון בבקשה לעיכוב הליכים.

כמו כן, יכולה הגשת תביעה שכנגד על ידי המבקש בנסיבות מסוימות להצביע על אי נכונות להביא את העניין להכרעה בבוררות.

ככלל יש צורך בראיה פוזיטיבית מצד המבקש באמצעות תצהיר או בראיה אחרת ביחס לנכונותו לקיים את הבוררות בכל אותה תקופה נמשכת, ואין להסתפק בהודעה כללית של ב"כ המבקש בכתבי הטענות ובמהלך הדיון ביחס לנכונות המבקש לקיים את הבוררות".

9.     בענייננו, טוענים המשיבים, כי בשנת 2005 פנו למבקשות בדרישות לתקן את הליקויים הנטענים. מאז ועד להגשת התביעה (21.8.2006) ניסו לנהל מגעים עם המבקשות במטרה להביא לתיקון הנזק, והאחרונות אף הסכימו לפעול לתיקונם. אולם, בשלב מסוים, לאחר שהחלו לתקן מעט מהליקויים, הפסיקו המבקשות את עבודות התיקון. בין הצדדים הוחלפה תכתובת נוספת בנושא זה, אולם פניות המשיבים לביצוע התיקונים העלו חרס.

10. אני סבורה, כי משעה שנתגלעו בין הצדדים מחלוקות באשר לקיומם של ליקויי הבניה, הצורך בתיקונם ואופן תיקונם, ולכל המאוחר - משתיקונים אלו הופסקו ולא התחדשו עוד, היה על המבקשות להביע/להציג נכונות להפניית הסכסוך להליך של בוררות, ועוד בטרם פניית המשיבים לערכאות המשפטיות.

11. אולם, בכל אותה עת רלבנטית, עובר להגשת התביעה הנדונה, וחרף העובדה שהתיקונים לא בוצעו, למגינת ליבם של המשיבים, לא עמדו המבקשות על קיום הליך של בוררות ולא העלו כל הצעה להפניית הסכסוך להליך זה. לראשונה, הביעו המבקשות עמדתן זו אך במועד הגשת כתב הגנה מטעמן. הן לא צירפו ראיה כלשהי להוכחת נכונות מוקדמת יותר מצדן להבאת ההכרעה בסכסוך לפני בורר. ודוק - הדגש הוא על התנהגות בעבר ולא על נכונות שנולדה לאחר שהוגשה התביעה לבית המשפט.

אין בטענת המבקשות, כי בתחילת ההליך המשפטי לא היו מיוצגות על-ידי עורך-דין, וכי מיד לאחר שמינוהו פנו, באמצעות בא-כוחם, מספר פעמים למשיבים בבקשה להעברת הענין לבוררות, וסורבו, כדי למלא אחר התנאי הנדרש. והוא הדין גם בנוגע להסכמתן כעת של המבקשות להמשיך את הליך הבוררות מן השלב אליו הגיעה תובענה זו.

12. אשר על כן, משלא הוכח בפניי, כי המבקשות עשו את כל הנדרש לקיום הליכי הבוררות, דין הבקשה להידחות, וכך הנני מורה.