החלטה בתיק בשא 173842/07

בפניי בקשה שהגישו התובעים, שהינם המבקשים בבקשה זו, (להלן: "המבקשים"), לעיכוב ביצוע החלטה שניתנה ביום 1.1.08, לפיה הסמכות לדון בתובענה הינה  לביהמ"ש לענייני משפחה ברמת-גן, ולפיכך הועבר התיק לביהמ"ש למשפחה.

רקע

הנתבעת שהינה המשיבה בבקשה זו, (להלן: "המשיבה"), עתרה בבקשה להעברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרת בש"א 173842/07.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה וכן בכתבי הטענות, הוריתי כאמור ביום 1.1.08 על העברת התובענה לביהמ"ש לענייני משפחה, בהתאם לנימוקים אשר פורטו בהחלטתי שם.

ביום 10.1.08 הגישו המבקשים, בקשה לעיכוב ביצוע  החלטה וזאת עד קבלת החלטה בבר"ע ולכשתינתן הרשות- עד להכרעה בערעור לגופו.

המשיבה הגישה תגובתה והמבקשים הגישו תשובה לתגובה.

טענות הצדדים

המבקשים טוענים,כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים, שכן ההחלטה, נשוא בקשת עיכוב הביצוע היא שגויה באופן מהותי ואינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה והחד משמעית לפיה על ביהמ"ש לבדוק בעצמו האם מסורה לו הסמכות לדון בתביעה או לא.

לטענת המבקשים, אם ידון ביהמ"ש לענייני משפחה בשאלת הסטטוס ויכריע כי הסטטוס לא מתקיים בנסיבות העניין, כך שהתביעה אינה מצויה בתחום סמכותו הייחודית, הרי אז ייווצר מצב בו לא ניתן יהיה להעביר את הדיון פעם נוספת לביהמ"ש הרגיל.

עוד טוענים המבקשים, כי נחפז ביהמ"ש עת העביר את הדיון בתביעה, טרם קיים בירור עובדתי, ביהמ"ש קיבל את טענות המשיבה משל היו עובדות, הגם שנטענו ללא בסיס או אסמכתא וגם נטענו ללא תצהיר ערוך כדין התומך בעצם העלאתן, אגב התעלמות משלל טענות המבקשים ובכלל זה דרישתם בדבר חקירת המשיבה.

המבקשים מוסיפים, כי לא נדונו כלל מרבית טענותיהם, הן מהפן העובדתי והן מהפן המשפטי, וממילא לא הוכרעו, וכן היה על ביהמ"ש לבדוק ולברר העובדות לגופן, לרבות לאפשר חקירת מצהירים, שכן הייתה מוטלת עליו חובה לברר תחילה אם הצדדים אכן היו "ידועים בציבור".

המבקשים טוענים, כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך, שכן אם ייווצר מצב בו יתברר כי הצדדים, כטענת המבקשים, אינם בגדר "ידועים בציבור", במצב זה ובהתאם ל סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט,התשמ"ד-1984, לא ניתן יהיה להעביר הדיון פעם נוספת.

לטענת המשיבה, לא יכולה להיות מחלוקת, כי נושא התובענה, הינו עניין הנתון לסמכותו העניינית הבלעדית של ביהמ"ש לענייני משפחה, בהתקיים שני התנאים המצטברים שנקבעו בסעיף 1(2) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, הקובע : "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושא שוויה אשר יהא" .

המשיבה טוענת, כי במשך כשמונה שנים, המשיבה והמבקש 1 היו ידועים בציבור, וכך גם מכריהם בני משפחותיהם התייחסו אליהם כאל בני זוג ,וכך גם רשויות המס.

המשיבה טוענת, כי נושא התובענה בה עסקינן נובעת מהקשר שהיה בין המבקש 1 והמשיבה בתקופה שבה היו בני זוג, שכן המדובר בכספים שניתנו למשיבה בעת שהצדדים היו בני זוג.

עוד מוסיפה המשיבה, כי המבקש העיד על עצמו בכתב התביעה מטעמו, כי בינו לבין המשיבה היה קשר רומנטי וכי הוא היה בן-זוגה.

המשיבה טוענת, כי המחלוקת בין הצדדים, מתייחסת אך ורק לפרק הזמן, שבו נמשכה זוגיות הצדדים, ולשאלה האם ניתן להגדיר אותה זוגיות כיחסי "ידועים בציבור".

המשיבה טוענת, הגם שתביעת המבקש היא תביעה כספית, סיבתה או מקורה של תובענה זו נעוץ ב"סכסוך משפחתי".

דיון