החלטה בתיק בשא 1732/04

בפני בקשה לחייב את המשיבים, המערערים בע"ע 1435/04,  בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש בערעור.

המבקש תבע בבית הדין האזורי את המשיבים לתשלום זכויות שונות המגיעות לו עקב עבודתו ועקב סיום עבודתו אצל משיבה מס' 1 (להלן - החברה), שהיתה מעבידתו. כפי העולה מפסק הדין, המבקש עבד בנגריה אותה הפעילה החברה,  אשר היתה בשליטתו של משיב 2 (להלן- מר סיסו). לאחר הגשת התביעה, הועברו הציוד, הנכסים ופעילות החברה לחברה חדשה. בית הדין קבע כי לא שוכנע שהעברה זו נעשתה בתום לב ובתמורה מלאה, וכן קבע כי בפועל מר סיסו מנהל את החברה החדשה, ואינו עובד שכיר בה, כנטען על ידו. לאור האמור, בית הדין האזורי לעבודה קבע כי יש הצדקה לבצע הרמת מסך ולחייב את מר סיסו לשאת בתשלומים אותם חויבה החברה לשלם למבקש. בפסק דינו של בית הדין האזורי חויבו החברה ומר סיסו, יחד ולחוד, לשלם למבקש פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, תשלום עבור חגים ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה. כן חויבו החברה ומר סיסו לשלם למבקש הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח.

החברה ומר סיסו  ערערו על פסק דינו של בית הדין האזורי בשני נושאים:

חיובם בתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

קביעתו של בית הדין קמא שיש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את מר סיסו באופן אישי בחיובי החברה.

בבקשה נשוא החלטה זו, עתר המבקש לחייב את החברה ומר סיסו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, אם יידחה הערעור.

נימוקי הבקשה הם:

החברה, על פי הודאתה והודאת מר סיסו, היא חברה שאינה פעילה ומכרה בשנת 2001 את מפעלה וכל רכושה והמלאיים, כעסק חי, לחברת אור שי עץ ואלום בע"מ, וכיום לא מקיימת כל פעילות.

במסגרת הליכי ביצוע פסק הדין, התברר כי מר סיסו הוא איש מוגבל באמצעים, ומתנהל לגביו איחוד תיקים.

סיכויי הערעור קלושים, והערעור הוגש ללא כל בסיס עובדתי או משפטי.

קיים חשש כבד כי אם יידחה הערעור וייפסקו הוצאות לטובת המבקש, הוא לא יוכל לגבות הוצאות אלה.

המשיבים טענו בתגובה לבקשה כי:

על פי תקנות בית הדין לעבודה, אין צורך בהפקדת ערבון כתנאי להגשת ערעור, וזאת בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי.

תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991 לא מחילה את הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי על בית הדין לעבודה.

חיוב המשיבים בהפקדת ערובה יפגע בזכות הגישה שלהם לערכאות.

לחלופין, יש מקום לחייב בהפקדת ערובה רק כאשר התובע הוא חברה בפירוק או תושב זר.

המבקש החל בהליכי גבייה בהוצאה לפועל, וגם אם יידחה הערעור לא יורע מצבו של המבקש, שכן ביצועו של פסק הדין לא עוכב. העובדה כי החברה אינה פעילה, אינה מונעת את הליכי הגבייה כנגד מר סיסו.

חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור

בשתי החלטות שניתנו על ידי בעבר (ע"ע 251/03 דוד אילוז נ' מישל אילת הסעות בע"מ (מיום 22.6.2004); בש"א 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' נ' נעמה כץ (מיום 12.9.2004)), דנתי בהרחבה בנושא חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ונסקרה פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנושא. לפיכך, אחזור רק על עיקרי הדברים:

בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 לא מצויות תקנות מקבילות