החלטה בתיק בשא 172824/06

זוהי בקשה לפי סעיף 6(1) לפקודת ביזיון ביתהמשפט על פסקדין שניתן ביום 13/11/03 מפי כבוד השופט טל שחר (להלן: ,,פסקהדין"). פסקהדין מאשר הסכם פשרה שנכרת בין הצדדים במהלך הדיון לפני כבוד השופט. המבקש טוען כי המשיבים לא מילאו אחר הוראות פסקהדין, כדלקמן:

1.         בעמ' 6 לפרוטוקול דיון יום 13/11/03 נקבע:

,,...על כל אחד מחבורת מניין המתפללים... לשלם (כל אחד מהם אחראי לחלקו בלבד ואין החיוב בערבות הדדית) - לעמותת בית הכנסת רינת ישרים כתרומה על שמו של רפאל ג'והרי בתוך 21 יום מהיום את הסך 180 ש"ח.

סכום כולל זה ישמש בידי העמותה למימון רכישת ספר תורה או ספרי קודש או תשמישי קדושה ועל פניהם תופיע הנצחה כתובה בהדפס או בחותמת או בתגית נצמדת לפיה מדובר בתרומה של רפאל ג'והרי."

2.         בעמ' 3 לאותו פרוטוקול התחייבה עמותת ביתהכנסת להעניק למבקש שלוש עליות לתורה, ללא צורך בקנייתן, והזכות הייתה אמורה להתממש תוך שנה מיום מתן פסקהדין. בעמ' 4 התחייבה העמותה להעניק למבקש עלייה לתורה בכל אחד מחמשת החגים בשנה שלאחר פסקהדין, ללא תשלום, וכן שריון של שני מקומות צמודים באולם המתפללים ומקום נוסף בעזרתהנשים לכל הימים הנוראים שבשנות חייו של המבקש, עד אריכותימיו, וגם זאת - ללא תמורה.

3.         המבקש והמשיבים התחייבו לנהוג זה כלפי זה בכבוד ובנימוס, ולא לקיים כל ויכוחים, גידופים או אלימות פיזית או מילולית - בכלל, ובין כותלי ביתהכנסת - בפרט.

4.         בעמ' 7 לאותו פרוטוקול חויבה עמותת ביתהכנסת להחזיר למבקש הוצאות בסך     1,000 ש"ח תוך 21 יום מיום מתן פסקהדין.

בקשה זו היא גרסה שנייה לתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים בתיק א 23463/05, שם הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסקדין, לפיו כל סכסוך שיתגלע ביניהם יובא להכרעתו של הבורר כבוד הרב שלמה מחפוד, כפי שהסכימו - הסכמה שניתן לה תוקף במסגרת פסקהדין.

לא עברו שלושה חודשים מאז ההכרעה בתיק 23463/05, והמבקש הגיש את הבקשה המונחת לפניי, לפי פקודת ביזיון ביתהמשפט, שאינה אלא חזרה על האמור בכתב התביעה באותו תיק. כפי שהבהיר ביתהמשפט למבקש בתיק האמור, אין אלא לחזור על ההכרעה שבפסקהדין, לפיה מונה בורר עתידי, כבוד הרב מחפוד, שתפקידו לשמש כבורר יחיד בכל המחלוקות שתתגלענה בין הצדדים, שקיבל, כאמור, תוקף של פסקדין. הסכמה זו כללית ורחבה, והיא כוללת, עלכן, גם מחלוקת אשר לקיומו של פסקהדין.

יתרעלכן, כבר נפסק כי אין להיזקק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע הוראות פסקדין. ראו, בעניין זה, רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 349, מול האות ד. ביתהמשפט העליון מתייחס שם, בין היתר, למאמרו של ס' גולדשטיין ,,יחסי ^-הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא ^-כספיות של בתי ^-משפט - עקרון הדרך החמורה פחות" (משפטים טז (התשמ"ו-התשמ"ז) 176). העיקרון אליו מתייחס המחבר מבוסס על עקרון היסוד במשפט הישראלי בדבר נקיטת הדרך החמורה פחות (שם, עמ' 183). רק אם יתברר, אם כן, כי דרך הבוררות אינה אפקטיבית להשגת המטרה, יהיה ניתן להחמיר ולנקוט בדרך המכבידה, ובמקרה זה - הליך הביזיון. במקרה שלפניי, סירב המבקש לפנות להליך הבוררות, חרף העובדה שהתחייב לעשות כן עלפי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסקדין, ולפיכך אין מקום לשעות לבקשתו זו. כמו ^-כן, ביתהמשפט מתייחס, ברע"פ 7148/98 לעיל, לשוני שבין פסקדין הנותן תוקף להסכם פשרה ובין פסקדין בו ביתהמשפט מפעיל את שיקולדעתו לקראת הכרעתדין או פסקדין - לפי העניין. במקרה הראשון, כאשר נטענת טענה להפרת הסכם הפשרה, אין מדובר אלא בסכסוך בדבר פרשנותו של הסכם, ו,,אין הליכי הביזיון הולמים את הטיפול בסכסוך"(שם, עמ' 350, מול האות ה). אני ערה לכך שפסקדין המאשר הסכם פשרה הוא פסקדין לכל דבר ועניין, אולם מקום שקיימת דרך חלופית לבחון את ביצועו, יש לנקוט אותה, ולא הליך ביזיון (בג"ץ 10478/73 התאחדות הקבלנים בישראל והבונים בישראל נ' עיריית מודיעין (נבו, 31/07/05). אשרעלכן, יש לדחות את הבקשה על הסף, מן הטעם שהצדדים הסכימו שכל הסכסוכים העתידיים שיתגלעו ביניהם, ושאינם פליליים, יידונו לפני הבורר.

בחקירתו הבוקר (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון בבקשה, שורות 14-15) אישר המבקש כי הוא מסרב לפנות לבורר, אף כי לא הציג סיבה כלשהי לסירובו זה. המשיבים, מצדם, הצהירו כי הם מסכימים לפנות לבורר. ממכתבי ביתדין ^-צדק החתומים בידי כבוד הרב (נספחים ט"ז לתצהירו של המשיב 8) עולה כי המשיבים פנו לבורר פעם אחת ביום 10/11/05, ופעם שנייה ביום 19/04/06, והתייצבו לפניו, אך המבקש לא הגיע לדיון. מי שאינו מקיים את פסקהדין ומפר את הוראותיו, אם כן, הוא לא אחר מאשר המבקש, ולפיכך יש לדחות את בקשתו על הסף.

למעלה מן הצורך אתייחס לטענות המבקש לגופן:

1.         הרמת תרומה מצד כל אחד מהמשיבים לצורך קניית ספרי תורה: המשיב 8 הגיש תצהיר, ונחקר עליו, אך לא נחקר על הצהרתו כי ביתהכנסת רכש ספרי קודש הנושאים על עמוד הכריכה שלהם הקדשה, כנדרש עלפי פסקהדין. המשיב צירף לתצהירו העתק חשבונית שהוצאה על קניית עשרה ספרי קודש, בסכום כולל של 180 ש"ח. יצוין בהקשר זה כי בפסקהדין נאמר אמנם שכל אחד מהמשיבים יתרום סך של 180 ש"ח לצורך רכישת הספרים, אולם מיד בהמשך נקבע כי סכום זה הוא הסכום הכולל אשר ישמש בידי העמותה למימון רכישת הספרים. מכאן נובע כי כוונת הצדדים להסכם הפשרה הייתה שכל אחד מהמשיבים יתרום סך של 18 ש"ח, ובסךהכול: 180 ש"ח, לצורך רכישת הספרים.

            לפיכך אני קובעת כי המשיבים מילאו אחר האמור בסעיף זה בפסקהדין.

2.         עלייה לתורה: המבקש זימן לעדות את מר אליהו שמש, חזן ביתהכנסת, אשר העיד כי ניתנה לו הזכות לעלות לתורה בהתאם לחיוב שנקבע בפסקהדין (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון שנערך ביום 11/09/07, שורות 1-4).

עלפי האמור בסעיף 93 לתצהירו של המשיב 2, מולאו גם התנאים שבפסקהדין, ככל שהדבר נוגע למתן הזכות לעלייה לתורה, לשמירת מושבים בביתהכנסת. המשיב 8 נחקר על כך בחקירה נגדית. הוא נשאל מדוע ביתהכנסת אינו מעלה את המבקש לתורה, ועלכך השיב כי עלפי הנוהל בביתהכנסת, ניתנת הזכות לעלייה לתורה כנגד תשלום כלשהו. יחד עם זאת, המבקש לא מיקד את השאלה באותם מקרים ספציפיים בהם התחייב ביתהכנסת להעניק לו עלייה לתורה. לפיכך לא נסתר האמור בסעיף 93 לתצהירו של המשיב 8, לפיו ,,למבקש ניתנו מספר עליות לתורה..."

            כמו ^-כן הצהיר המשיב 8, בסעיף 93 לתצהירו, כי המבקש קיבל כיסאותישיבה מביתהכנסת בהתאם לאמור בפסקהדין, ועל כך לא נחקר כלל. יש לקבל אפוא כאמת את האמור בתצהירו.

3.         אשר ליחס שהתחייבו הצדדים לנהוג האחד כלפי משנהו - בנימוס ובכבוד - התנהגותו של המבקש במהלך הדיונים, שהייתה רצופה חרפות וגידופים כלפי המשיבים ופרקליטם, אינה מותירה מקום לספק שאף הוא אינו טומן ידו בצלחת. מהעדויות שהובאו לפניי עולה כי האווירה בביתהכנסת, ככל שהדבר נוגע למבקש, טעונה. לא הוכח לפניי שהמשיבים הם אלה שיוזמים את הוויכוחים או העימות שבין הצדדים. לפיכך אין מקום לומר כי דווקא המשיבים הם אלה המפרים את הוראת פסקהדין לנהוג דרךארץ האחד ברעהו.

4.         תשלום הפיצוי בסך 1,000 ש"ח: לא מצאתי בתצהירו של המשיב 8 התייחסות לכך. יחד עם זאת, איני רואה מקום לדון בטענה, הן משום שהמקום הראוי לטעון אותה הוא בלשכת ההוצאהלפועל (וראו, לעניין זה, רע"פ 7148/98 לעיל) הן הואיל והצדדים התחייבו עלפי פסקהדין, כפי שציינתי לעיל, לפנות לבורר על מנת שיכריע בכל מחלוקת שתתגלע ביניהם.