החלטה בתיק בשא 1722/07

1.         המבקשת הגישה בקשה לסעד זמני במסגרת בש"א 1722/07, בה עותרת המבקשת להורות למשיבה מס' 1, לבצע את הבדיקות הנדרשות למשאבה המוחזקת על ידי המבקשת, תוך מתן האישורים הנדרשים על תקינות המשאבה.

2.         סמוך לאחר הגשת הבקשה, ביום 06.03.07, הגישה המבקשת כתב תביעה למתן צו עשה.

3.         בעקבות תגובת המשיבה מס' 1 - תוקנה הבקשה על ידי הוספת המשיבה מס' 2 כמשיבה פורמלית (ראה בש"א 1804/07). ב"כ המבקשת הבהיר כי הוא לא מעוניין בקבלת סעד כנגד המשיבה מס' 2.

4.         המבקשת הינה חברה בע"מ, העוסקת בייזום ובהקמת מבנים, ובין השאר, מקימה בנין בן 17 קומות הכולל 220 יחידות דיור, בפרוייקט המרינה באשקלון. עפ"י היתר הבנייה שקיבלה המבקשת, היה עליה להתקין במבנה מערכת מתזים, המיועדת להתזת מים במקרה של שריפה. המתזים מקושרים למשאבה המספקת מים למערכת (להלן: "המשאבה").

המשיבה מס' 1 הינה היבואנית של המשאבה.

            המשיבה מס' 2 התקשרה עם המבקשת בהסכם לצורך ביצוע עבודות אינסטלציה לרבות התקנת המתזים והמשאבה.

5.         המשיבה מס' 2 רכשה את המשאבה מהמשיבה מס' 1, ושילמה למשיבה מס' 1 את התמורה בגין המשאבה והתקינה את המשאבה אצל המבקשת.

מהמסמכים שנמצאים בפני, עוד עולה כי המבקשת שילמה למשיבה מס' 2 - 90% מעלות המשאבה.

6.         בין המבקשת למשיבה מס' 2 פרץ סכסוך כספי, אשר בעקבותיו מסרבת המשיבה מס' 2 להמשיך בביצוע העבודות הכשרת המשאבה לפעולה וקבלת אישור המעיד על תקינותה. אי קבלת אישור על תקינות המשאבה מונע מהמבקשת קבלת טופס 4, בגין הבניין כולו, דבר שמונע את אכלוס המבנה על 220 הדיירים שבו.

7.         השאלה שעומדת על הפרק, האם יש מקום ליתן צו המחייב את המשיבה מס' 1, היא היבואנית של המשאבה, ליתן אישור על תקינות המשאבה, לצורך הגשתו למכון התקנים.

8.         המשיבה מס' 1 הבהירה, כי היא נוהגת ליתן אישורים מסוג האישור שנתבקש עבור כל המשאבות שהיא מייבאת, ולדברי הנציג מטעמה - "אנחנו מגיעים תמיד בהפעלה של כל משאבה", ואולם בנסיבות העניין מתנגדת היא לשתף פעולה עם המבקשת, וכך הסביר נציג המשיבה 1 התנגדותה בדיון בפני - "הסיבה שאנו לא מוכנים לבדיקה היא כי אני לא יודע אם המבקשת שילמה את מלוא הכסף עבור המשאבה. הסיבה השניה, על פי הנהלים שלנו הפעלת מערכת חדשה מתבצעת אך ורק על ידי איש מקצוע שלנו". בתגובה שהגישה המשיבה מס' 1 בכתב צויין כי:- "המשיבה היתה מוכנה תמיד והיא מוכנה גם עתה, להפעיל את המשאבה בתנאי שאנשי ג.ח. יהיו נוכחים במקום וישתפו פעולה".

            זה המקום להזכיר, כי במהלך הדיון, שהתקיים בפני, טרחה ב"כ המשיבה מס' 2 להפנות כלפי המשיבה מס' 1 איום כי אם תשתף פעולה עם המבקשת ותפעיל את המשאבה כפי שהיא נוהגת לעשות לגבי כל המשאבות שהיא מייבאת, תגיש המשיבה מס' 2 תביעה כספית כנגד המשיבה מס' 1 "עבור כל הנזקים שיגרמו לנו".

            התנגדותה הנחרצת של המשיבה מס' 2 לאפשר את הפעלת המשאבה נובעת מכך שהמשיבה מס' 2 מנסה להפעיל לחץ על המבקשת ובכך לנסות ולגבות ממנה כספים שאין בינם לבין הפעלת המשאבה - כל קשר.

9.         מקור הסמכות למתן צו מניעה הוא בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המסמיך את בית המשפט לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, כאשר הכללים למתן הסעד, הם פרי מלאכתה של הפסיקה.

על המבקש סעד זמני, שמקורו בדיני היושר, לעמוד גם בדרישת תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), היינו שעילת התביעה תתקיים "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה".

ארבעת התנאים המרכזיים למתן הסעד, הם אלו המפורטים להלן:-

א.         מתן ה צוהוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה העיקרית, ומצדיק את שינוי המצב הקיים.

ב.         התובע (המבקש) הוכיח לכאורה את קיום זכותו, אשר למענה דורש הוא מתן סעד - והגנה עד לתום הדיונים.

ג.          מאזן הנוחיות - אי נוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו, לעומת אי הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן; וכן האם נזקו של התובע ניתן להטבה על ידי פיצוי כספי.