החלטה בתיק בשא 172008/04

1.                  זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 21.9.03 בהעדר כתב הגנה. פסק הדין ניתן על סמך אישורי מסירה החתומים על ידי המבקש, בשמו ובשם המבקשת.

2.                  המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה כספית על סך של 106,835 ש"ח. לטענתה היא עוסקת בתחום הנדסת קונסטרוקציות מבנים ופרוייקטים. במהלך 8/00 פנו אליה, המבקשים, כדי שתתכנן עבורם קונסטרוקציה של פרוייקט ברמת גן , כמפורט בכתב התביעה (להלן "הפרוייקט"). ההסכם נחתם עם המבקשת 1, אולם מבקש מס' 2 הציג עצמו בפני המשיבה כמעוניין באופן אישי בפרוייקט וכל המגעים בין הצדדים נעשו באמצעותו. הוא הגיש את הבקשה להיתר בניה וחתם כבעל הזכות בפרוייקט.

3.                  המשיבה טוענת כי ביצעה את העבודה על פי תנאי ההסכם, אולם המבקשים לא שילמו לה ואף הודיעו לה, כי ביצוע העבודה בפרוייקט הועבר לחברה אחרת בשם "צוק".

4.                  לטענת המשיבה, עשו המבקשים שימוש בתכניות שהיא הכינה והעברת ביצוע הפרוייקט לחברה אחרת גרמו למשיבה הפסד הכנסות צפוי בערך של 25% מסך כל שכר הטרחה שהיא היתה זכאית לו, אילו סיימה את כל הפרוייקט.

5.                  סכום התביעה מורכב מהרכיבים הבאים:

א.    תשלום עבור ביצוע העבודה - סך של 75,423 ש"ח.

ב.     הפסד רווחים סך של 31,412 ש"ח , כולל מע"מ.

6.                  בבקשה לביטול פסק דין, נטען, כי המבקשים לא ידעו כלל על הגשת התביעה ולראשונה נודע למבקש על כך, כאשר הוטל עיקול על חשבונו. ההסכם נעשה עם המבקשת בלבד ואין לתבוע את המבקש באופן אישי. העבודות שביצעה המשיבה היו לקויות המשיבה סירבה לתקן את תכניותיה, דרישות התשלום של המשיבה הינן גבוהות ומופרכות.

7.                  לטענת המבקשים ניהלו הצדדים ביניהם משא ומתן ובו בעת הגישה המשיבה את כתב התביעה ואף קיבלה פסק דין, אשר רק לאחר כ-9 חודשים הוגש לביצוע. המבקשים טוענים כי המשיבה לא תיקנה את תכניותיה כנדרש, לפיכך נגרם עיכוב בקבלת היתרי בניה לפרוייקט. גם המצב הבטחוני עיכב את השלמתו.

8.                  לענין גובה סכום התביעה, טוענים המבקשים כי הסכום הוא מופרך לחלוטין. המשיבה דרשה בתאריך 25.10.00 עבור ביצוע שלב א' סך של 4400$ ולאחר מכן בתאריך 31.7.01 הוציאה דרישת תשלום מאוחדת, גם עבור שלב ב'  סך של 8800$ ובתאריך 7/02 דרשה עבור יתרת החוב סך של 8800$. למרות האמור, הפכה יתרת החוב בכתב התביעה לסך של 13,200$. לטענת המבקשים סה"כ עבור מלוא העבודה, היתה המשיבה זכאית לסכום של 22,000$ כאשר אף לטענת המשיבה היא ביצעה רק 40% משווי הפרוייקט. לפיכך היא זכאית אם ובכלל רק ל-8800$ בלבד.

9.                  מסקנות:

לענין אישור המסירה, נרשם תאריך ביצוע המסירה ב-14.4.03 . המבקש נשאל האם זו חתימתו על אישורי המסירה, הוא השיב באופן מיידי ראה עמ' 2 לפרוטוקול:

"כן אולם הוסיף מיד "מישהו זייף חתימה כשאני מסתכל בשנית זה זוייף (זיוף) חתימה זה לא חתימה שלי זה דומה בדיוק. קודם אמרתי כן אחר כך הסתכלתי כל פעם".

עיינתי בחתימות המבקש על אישורי המסירה וחתימות אלה דומות מאוד לחתימות המבקש בתצהיר שהוגש לביטול פסק הדין, עובדה שגם המבקש השיב בעדותו, באופן ספונטני כי זו חתימה שלו.

השליח שביצע את המסירות נחקר על תצהירו ולא הטלתי ספק בעדותו כי הוא מסר את כתבי בי דין למבקש אשר חתם על אישורי המסירה.

יש לציין כי טענת זיוף היא טענה חמורה ביותר, ובכל זאת לא מצא המבקש להגיש תלונה במשטרה כנגד השליח.

המסקנה הינה כי זוהי חתימת המבקש על אישורי המסירה, כתמיכה למסקנה זו היא העובדה שהמבקש, אשר היה במאי 03 במשרד ב"כ המשיבה, ידע כי מדובר בדרישת המשיבה לתשלום הסך של 106,000 ש"ח , ראה תמליל הישיבה בנספח ד' לתגובה המשיבה.

10.              לפיכך מאחר והמסירה נעשתה כדין, יש לבחון את הבקשה על פי אמות שיקול הדעת של בית המשפט. בית המשפט בוחן שתי נקודות, האחת מדוע לא הוגש כתב הגנה ומהו הטעם המיוחד לאי הגשתו כנדרש בתקנה 528 לתקנות סד"א התשמ"ד 1984.

הנקודה השניה, שהיא החשובה מבין השתיים היא, האם יש למבקשים סיכויים להגנה.