החלטה בתיק בשא 171974/07

1.         בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי ביום 31.7.07.

 ביום 5.9.07 ניתן על ידי עיכוב ביצוע עד למתן החלטה סופית בבקשה.

            לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, אני דוחה את הבקשה וקובעת כי דין עיכוב הביצוע שניתן על ידי ביום 5.9.07, להתבטל, אנמק קביעתי זו.

2.         כידוע, " הלכה היא, כי הגשתו של ערעור אינה אמורה לעכב את ביצוע ההחלטה, אשר מהווה את נשוא הערעור (ראו ע"א 8380/03  קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סאמר עבדאלולי ואח' טרם פורסם). לכן, יעוכב ביצועם של פסקי-דין, רק כאשר מדובר במקרים מיוחדים ויוצאי דופן ובמיוחד אמורים הדברים כאשר המדובר הוא בפסק-דין כספי. בהתאם לאמור, לדוגמא, אם מבקש מסוגל להראות לבית המשפט כי אם לא יעוכב פסק-הדין, יהיה זה בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל אחורנית במידה וערעורו יתקבל, או-אז במקרה כגון זה, יינתן עיכוב ביצוע. לפיכך, מכאן עולה, כי נטל השכנוע, להראות שאכן קיים נימוק אשר יצדיק את היעתרותו של בית המשפט לבקשה, מוטל על המבקש זאת (ראו ע"א 2965/96  עטיה נ' עיריית תל אביב -יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672 ; 662/96 בש"א 8240/96  חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403).

            כעיקרון, פסק-דין העוסק בתשלום כסף איננו מוגדר כאחד מבין אותם העניינים החריגים ויוצאי הדופן, אשר בהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע. זאת משום, שמימוש פסק-דין לתשלום כסף ניתן על פי רוב להפוך או להשיב. ( ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ פ"ד נו (4) 178  , 181). לכן, על-מנת לזכות בסעד של עיכוב ביצוע בעניין של פסק-דין כספי, על המבקש להוכיח ולהציג בפני בית-המשפט, מדוע אם יזכה בערעור לא יהיה זה אפשרי מבחינתו לגבות את הכסף המגיע לו בחזרה מן המשיב. יש לציין, כי נקבע כבר בעבר, כי טיעונים בנוגע למצב הכלכלי של הזוכה או היעדר יכולתו להחזיר הכספים אם יפסיד בערעור, לא ראוי שייטענו אלמלא הם נתמכים בהוכחות המבוססים היטב (ראו ב"ש 987/84  שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק,  פ"ד לח (4) 5)."

            ראו בעניין זה רע"א 2490/05 עליזה בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פדאור (לא פורסם) 05 (8) 245, אשר נזכר בתגובת ב"כ המשיבים וכן רע"א 20250/06 ולדהורן נ' נרקיס (טרם פורסם).

            כשהלכה זו היא נר לרגליי, אבחן את בקשת המבקשים.

3.         הנימוקים העומדים בבסיס הבקשה הינם, בעיקרון, שניים:

            סיכויי הערעור הטובים, לשיטת המבקשים, והנזק אשר יגרם למבקשים במידה ויזכו לערעור, לנוכח מצב הכלכלי הקשה של המשיבים.

4.         לעניין סיכויי הערעור - אין בית המשפט אשר נתן את פסק הדין יכול

להעריך סיכויים אלו, ואין זה ראוי שיעשה כן.

5.         לעניין הנזק שיגרם למבקשים ומאזן הנוחות - לא הוצגו כל תשתית ראייתית לתמיכה בטענות אלו, ובוודאי לא כזו העומדת במבחניי שנזכרו בפס"ד עליזה בן יוסף  שצוטט לעיל.

            הראיה היחידה שהובאה, אם ניתן לכנותה כך, הינה תצהירו של אורן הדס, אשר בסעיף 2 לתצהירו מצהיר על דברים שכביכול אמרו המשיבים או מי מהם. אין מדובר בראיה מבוססת, בוודאי שאין מדובר בראיה אובייקטיבית דוגמת צו הכרזת פשיטת רגל, רשימת תביעות תלויות ועומדות, תדפיסי בנק, העברות נכסים וכיוצ"ב.

6.         משקלה של ראיה זו זהה למשקל הדברים המיוחסים למבקשים בתגובת המשיבים, מהם עולה כביכול שהמבקשים מבריחים נכסים (סעיף 12 לתגובת המשיבים) - ועל דברים אלו  התרעמו המבקשים בתגובתם, ראו סעיף 32 לתשובה לתגובה.

            לא מצאתי כי "ראיות" המבקשים שונות מ"ראיות" המשיבים לעניין המצב הכלכלי הקשה מחד, וריקון הנכסים מאידך, ויש להחיל עליהן דין זהה.

7.         לפיכך, ולאחר ששוכנעתי שאין מדובר במקרה חריג ויוצא דופן המצדיק עיכוב ביצוע פסק דין כספי, ומאחר ולא הונחה תשתית ראייתית מינימאלית ממנה עולה לכאורה שמדובר במצב "בלתי הפיך", הנני דוחה את הבקשה.

            עיכוב הביצוע שניתן ביום 5.9.07 מוסר בזאת.

            אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' בחשון, תשס"ח (21 באוקטובר 2007), בהעדר הצדדים.