החלטה בתיק בשא 17189/04

החברה - המשיבה אוחזת בשטר חוב משוך לפקודתה וחתום לכאורה, בין היתר, גם ע"י המבקש כערב לפרעונו בערבות אוואל.

המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, והתנגדות לביצוע השטר, כאשר שתי הבקשות נתמכות בתצהיר זהה מטעמו.

לענין הארכת המועד טוען המבקש כי מעולם לא קיבל אזהרה בתיק זה, וכי משנודע לו על קיומו, פעל "בשקידה הראויה .... ובפרק זמן סביר".

אשר להתנגדות גופה, טוען המבקש כי מעולם לא חתם על השטר נשוא ההתנגדות, "לא כעושה / מושך ולא כערב. ולא נתתי מעולם הסכמתי לחתימה על השטר הנ"ל בכל דרך שהיא".

המבקש טוען כי אינו יודע מי הוסיף את פרטיו על השטר, ומי חתם עליו במקומו, אולם "אין זה כתב ידי וחתימתי אינה מצויה כלל בשטר". לדבריו, "במקום המיועד לרישום מס' ת.ז. מופיע מס' שאינו שלי ואינו דומה לשלי, והאמור אך מחזק את טענת הזיוף".

החייב נחקר ארוכות על תצהירו, כאשר ב"כ המשיבה מתאמץ להוכיח שאין אמת בטענת המבקש כי מעולם לא קיבל אזהרת הוצל"פ בתיק זה, ואילו המבקש כופר בכל מכל כל כי קיבל אותה, וזאת עקב שינוי כתובות תכוף ("אין לי כתובת מגורים קבועה מאחר וירדתי מנכסיי ואני נע ונד"), והן משום שחדל להתגורר עם אשתו אילנית "משהו כמו בשנת 1999".

ב"כ המשיבה הציג מסמכים ואשורי מסירה מת. הוצל"פ, לרבות דו"ח ביצוע פעולה מבצעית, ותדפיסים, אשר ניתן ללמוד מהם על פעולות שננקטו נגד המבקש במסגרת תיק זה בכתובות שונות במשך שנים לפני שהגיש את ההתנגדות מטעמו.

ואילו המבקש בשלו: "...."מימיי לא ישנתי במושב גורן ולו אפילו לילה אחד ומעולם לא גרתי ברח' ז'בוטינסקי 50 נהריה ומעולם לא גרתי ברח' שטיינמץ מקס 20 נהריה. זה לא נכון שבחודש 5/98 קיבלתי הודעה על דבר דואר רשום ולא הלכתי לקחת אותו". משהוצג בפניו מש/1 טען כי הכתובת המצויינת בו היא בקרית - חיים, ואילו הוא גר בנהריה. ובהמשך: "מעולם לא התגוררתי ברח' יצחק יציב 55 קרית חיים" ועל כן לא קיבל את אזהרת הוצל"פ - מש/2.

משהוצג בפניו אישור מסירה לרח' ז'בוטינסקי 50/8 נהריה, (מש/3), טען המבקש כי מעולם לא התגורר בכתובת זו, אלא גרושתו, אם כי אינו זוכר את המספר המדוייק. גם אם היא קיבלה את האזהרה, הרי שהיא לא מסרה לו אותה עקב יחסיהם הרעועים, ומיד הוא אומר: "היא לא קיבלה את זה", שכן למיטב ידיעתו "עזבה את רח' ז'בוטינסקי נהריה לפני 5 שנים".

לגבי מש/5 אמר המבקש כי זוהי כנראה האזהרה אותה כן קיבל ואשר בעקבותיה הגיש את ההתנגדות. לגבי שאר המוצגים: מש/6, מש/7, טען המבקש כי לא התגורר בכתובת בה בוצעו העיקולים, ובאחד מן הדוחו"ת ברח' ז'בוטינסקי 50/8 רשום לדבריו שדלת הבית היתה נעולה.

נראה שרק המבקש מוצא את ידיו ורגליו בין שפע הכתובות שהמטיר על בית - המשפט. עם זאת קשה להניח שהמבקש לא היה מודע לחלוטין לכל אותן החלטות שניתנו ועיקולים שבוצעו בעניינו במשך השנים החל משנת 1998, במהלך שנת 2002, 2003 ו - 2004.

חשיבות רבה יותר יש לטיב הגנתו של המבקש, וככל שהגנתו טובה יותר כן יטה בית - המשפט להאריך לו את המועד להגשת התנגדותו.

המבקש עיין בצילום שטר החוב המקורי נשוא ההתנגדות (מש/8), אך דבק בגירסתו שבתצהיר כי החתימה ליד שמו - אינה חתימתו, והיא זוייפה ע"י מאן דהוא. תאריך עשיית השטר, כפי שמצויין על פניו, הוא 16.7.95, וליד שמו של המבקש החתום כערב השני, מופיע הכיתוב: בעלי מניות".

עיון בתדפיס רשם החברות (מש/9) מעלה כי המבקש אכן היה בעל המניות היחיד בחברת מעיינות מרקטזול (1995) בע"מ, החייבת מס' 1 החתומה על השטר כעושה - השטר, וכן היה מנהלה היחיד. לדבריו בזמנים הרלבנטיים לתאריך השטר 7/95 לא היה בעל מניות בחב' ולא מורשה חתימה מטעמה, ומי שחתום על השטר יחד עם חותמת החברה, הוא אהרון קפון, החייב מס' 4 החתום גם כערב.

המבקש שב והכחיש בחקירתו הנגדית את חתימתו כערב, וטען כי מי שחתום כערב ראשון, זיקי אשגי, אינו בעל מניות, למרות שגם ליד שמו מופיע הכיתוב: "בעלי מניות". המבקש אינו יודע מי חתם במקומו, ואף לא נידב השערה כלשהי בענין זה.

ב"כ המשיבה ציין בסיכומיו כי בעת הדיון ישב באולם מר חיים ויינר, מנהל המכירות של המשיבה, וכאשר טען המבקש שהחתימה על השטר אינה חתימתו, "הגיב הלה ספונטנית, שהמבקש חתם על השטר בנוכחותו". אכן, מר ויינר ישב באולם, והמבקש התייחס אליו באמרו כי "אם מר חיים ויינר, מנהל המכירות, אומר שאני חתמתי בנוכחותו על השטר נשוא ההתנגדות, אני משיב שזה לא נכון".

מר ויינר יוכל להעיד מטעם המשיבה בשלב מאוחר יותר.

אין ספק שגירסת המבקש מעוררת תמיהות רבות. הוא היה בעל השליטה היחיד ומנהלה היחיד של החב' - החייבת 1, ובתור שכזה נחזה כחתום כערב על שטר - החוב. המבקש אישר כי החברה - חתומה על השטר, וכי המבקש 4 חתם עליו כערב.

מי אם לא המבקש, התבקש לחתום על שטר החוב כערב להתחייבויות החברה שבבעלותו, ואם לא הוא חתם, מי כן חתם תוך זיוף חתימתו? וכיצד זה לא עלה בדעתו להגיש תלונה במשטרה על זיוף חתימתו, זיוף המסבך אותו בתביעה העולה כדי עשרות אלפי שקלים ואף יותר. ומדוע לא נטענה טענת הזיוף בשלב מוקדם הרבה יותר, שהרי אם אכן חף המבקש מחתימה, מה טעם בהתחמקות הממושכת ובחילופי הכתובות התכופים? כל התמיהות הללו מעמידות בספק ניכר את גירסתו של המבקש.