החלטה בתיק בשא 17154/06

1.         המבקשים/הנתבעים הגישו בקשות לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנות ולחלופין, למחוק את התובעים 4-1 מכתב התביעה ולהורות כי תביעתם התיישנה.

עובדות רקע

2.         התובעים הגישו ביום 22/10/06 תביעת נזיקין בשם עיזבון ותלויים בעילת רשלנות רפואית שעוולו כלפיהם הנתבעים וגרמו למותה של המנוחה רינה ירדני (להלן: המנוחה), שנפטרה ביום 22/10/96.

טענות המבקשים

3.         עילת התביעה, פטירת המנוחה, נולדה ביום 22/10/96 והתביעה הוגשה 10 שנים לאחר מכן, לאחר שהתיישנה. לחלופין, הם טוענים כי יש למחוק את תביעת העיזבון, תביעתו של בעלה של המנוחה (תובע מס' 2) ותובעים 3 ו-4 שהם ילדיה, אשר ממועד שמלאו להם 18 ועד מועד הגשת התביעה, חלפו למעלה מ-10 שנים.

4.         עוד טוענים המבקשים כי עקב ההתיישנות נגרם להם נזק ראייתי כבד בשל פרק הזמן שחלף מיום האירוע ועד הגשת התביעה, שכן קיימת חובה לשמור מסמכי חדר מיון במשך 7 שנים ולא מעבר לכך.

טענות המשיבים

5.         המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות. הן עפ"י סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), לפיו תקופת ההתיישנות הנה 10 שנים ולכן התביעה לא התיישנה, והן עפ"י סעיף 8 לחוק ההתשיינות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), כיוון שהעובדות המהוות את עילת התביעה נודעו לתובעים רק "עם קבלת חוו"ד פרופ' רבאי ביום 20.10.06".

            עוד טוענים המשיבים כי אין מקום לנקוט בסעד כה דרסטי של דחיית תביעה על הסף ויש להמתין לתום הבירור בתובענה. כמו כן לטענתם, כיוון שממילא התביעה של תובעים 7-5 לא התיישנה, הטענות בדבר הנזק הראייתי אינן במקומן ואין להן משמעות בנסיבות אלו.

דיון ומסקנות

6.         אכן דין התביעה של תובעים 4-1 להידחות מחמת התיישנות.  

            אין מחלוקת כי ממועד פטירת המנוחה ועד מועד הגשת תביעת העיזבון ובעלה של המנוחה, וכן ממועד הגיעם של ילדיה תובעים 3 ו-4 לבגירות ועד הגשת התביעה דנן, חלפו למעלה מ-7 שנים.

            תביעתם של תובעים 7-5, שממועד הגיעם לגיל 18 ועד מועד הגשת התביעה לא חלפו 7 שנים, תקופת ההתיישנות בתביעות מסוג זה, לא התיישנה. לפיכך, אין מקום לדחות את התביעה כולה מחמת התיישנות.

            כלל הוא כי כאשר מוכח כי התביעה התיישנה, שומה על בית המשפט לדחותה על הסף (ע"א 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח (3) 455, 458).

            בענייננו העובדות ברורות ודין התביעה להידחות, על פי הגירסה העובדתית שעולה מדברי התובעים.

7.         סעיף 89(2) לפקודה, מאריך את תקופת ההתיישנות רק במקרים בהם הנזק התגלה במועד מאוחר יותר ממועד אירוע הנזק.

            ראו: ע"א 4600/91  דבורה מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח(3), 455, עמ' 459-460;  ע"א 506/82 זונטג נ' עיזבון מנדלסון, פ"ד מ(3) 118, 113.

            במקרה דנן, כיוון שהנזק - פטירת המנוחה, התגלה והיה ברור במועד ביצוע עוולת הרשלנות הנטענת, הסעיף הנ"ל איננו רלבנטי. תקופת הרשלנות, בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, נמנית ממועד אירוע העוולה הנטענת. דהיינו, במקרה דנן, מיום פטירת המנוחה, 22/10/96. 

8.         אשר לטענות המשיבים כי רק בשנת 2006 התגלו להם העובדות באשר לטיפול הרשלני במנוחה, ולכן לטענתם רק ממועד זה נמנית תקופת ההתיישנות, עפ"י סעיף 8 לחוק ההתיישנות - גם טענה זו אין מקום לקבל.

9.         על המבקש להסתמך על סעיף 8 לחוק ההתיישנות, מוטל להוכיח לא רק שנעלמו ממנו "העובדות המהוות את עילת התובענה", אלא גם שהעובדות נעלמו ממנו "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע סיבות אלה" (ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861 בעמ' 870; ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות, פ"ד לח (3) 687 ,673; ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 371 ,365).

10.        המשיבים טענו כי: "יש לבחון את מועד התגלות הנזק: בהתאם לגישה הסובייקטיבית, הרואה את מועד ההתגלות ביום שבו התגלה הנזק לניזוק...רק לאחר זמן החלו לחשוד אבל לא היה להם קצה חוט, מועד הגילוי לפיו קיים קשר סיבתי בין מות המנוחה לטיפול הרשלני, נודע עם קבלת חוו"ד פרופ' רבאי ביום 20.10.06".

עוד טענו כי "הינם אנשים פשוטים יראי השם אשר לא ידעו ולא חשדו כי במוסדות ציבוריים, בתי חולים וקופת החולים לא יטפלו באימם באופן תקין ונכון"; "רופאי המבקשים לא הודו בפניהם כי מדובר ברשלנות בטיפול, כך למשל לא הביאו להם דוח בדיקה בנוגע לנסיבות המוות, לא הודיע (כך במקור - ח.ה.) כי מתקיימת בדיקה של נסיבות המוות למעשה לא טרחו להסביר וליידע אותם כי ארעה רשלנות בטיפול הרפואי וכי מדובר בסדרה של מחדלים אשר הביאו למות".