החלטה בתיק בשא 171004/05

1. לפניי בקשת הסוכנות היהודית לארץ ישראל (המבקשת), לסילוק התביעה שהוגשה כנגדה על הסף.

2. המשיבה, (התובעת) היתה חברת אשלים אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ. המשיבה התגוררה במושב שנים רבות ביחד עם בעלה המנוח. הבעל ז"ל הלך לעולמו, ולטענת המשיבה היה זה בעקבות מחלה שנגרמה לו בעקבות עבודתו במושב.

המשיבה לא הגישה תביעה כנגד האגודה השיתופית בגין כך.

3. בשל חובות האגודה השיתופית, הועברו ענייניה לטיפולו של המשקם אשר מונה מכח חוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי תשנ"ב - 1992.

בשנת 1998, קיבל המשקם החלטה כי חובותיה של האגודה השיתופית יוסדרו כדלקמן:

האגודה תהפוך לישוב קהילתי ובתי המגורים יופרדו מאמצעי היצור.

47 מתוך 52 בתים שבישוב יוצאו למכירה ותמורת המכירה תעמוד לרשות הסדר חובות האגודה לנושים, למעט החוב למבקשת.

המשיבה, כמו גם 4 חברים נוספים, יקבלו את הבתים בהם הם מתגוררים, לחזקתם.

4.  ב 11.5.98, ניתן צו לכינוס נכסי האגודה השיתופית.

5.   ב 12.12.01 נחתם הסכם בין המשיבה לבין האגודה השיתופית בו התחייבה האחרונה להעביר למשיבה 40% מההכנסה הפנויה מהשכרת פונדק "אורחן אשלים".

על פי ההסכם, שהמבקשת אינה צד לו, "האגודה הסכימה לקבל על עצמה להסדיר עבור הסוכנות פתרון למצבן ולעיסוקן של החברות (המשיבה)... וזאת לכל תקופת קיומם של המבנה והציוד ואפשרות החזקה של האגודה בפונדק ובציוד".

6.   בס' 5 נקבע כי "מלבד דרישות לקיומו המלא והמדויק של חוזה זה, אין ולא תהיינה לחברות כלפי האגודה וכלפי הסוכנות כל דרישות ותביעות מכל מין וסוג שהוא, בכל הקשור והכרוך בחברות של החברות באגודה, הפסקת החברות של החברות באגודה ופתרון למצבן ולעיסוקן, בין שהתבררו ובין שיתבררו במועד כלשהו בעתיד, גם אם כריתת חוזה  זה נעשית מתוך טעות שבעובדה וטעות שבדין".

7.   בכתב התביעה נטען כי המבקשת ידעה על ההסכם ונציגיה אף היו מעורבים בניסוחו. לנוכח כך טוענת המשיבה כי האגודה והמבקשת כאחד קיבלו על עצמן לדאוג לפרנסתה.

לטענתה, לנוכח קריסתו של ההסכם ואי קבלת הכנסות הפונדק, יש להצהיר כי למשיבה יש חלק ונחלה באמצעי הייצור של האגודה, ובכל שאר הזכויות הקנייניות של האגודה מכוח היותה חברה באגודה.

כלפי המבקשת נטען כי בשל התחייבויותיה הקודמות כלפי התובעת, הצהרותיה ושאר נסיבות העניין, איננה יכולה להתנער ממחויבותה למצוא הסדר כספי אשר יבטיח את פרנסתה של המשיבה ואת זכויותיה הרכושיות באמצעי הייצור.

8.   כאמור, המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענתה חל הכלל של מעשה בית דין על העניין, הואיל והמשיבה לא ביקשה לבטל את פסק המשקם המעביר לידיה את אמצעי הייצור. משכך, מנועה המשיבה מלטעון עתה כי יש לה חלק ונחלה בהם. כן נטען להתיישנות עילת התביעה ולחוסר יריבות בין הצדדים.

9.   " בית המשפט רשאי למחוק תובענה על הסף בגין עילות שונות, המנויות בקובץ סדר הדין האזרחי. עילות למחיקת כתב תביעה (או תובענה מסוג אחר), מנויות בתקנה 100 לתקנות בית המשפט רשאי , אפוא למחוק  תובענה על הסף מחמת שאינה מגלה עילה (תקנה 100 (1) לתקנות; ע"א 109/49 חברה להנדסה נ' מזרחי, פ"ד 1585); מחמת שהיא טורדנית או קנטרנית (תקנה 100 (2) לתקנות); מחמת ששוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את כתב התביעה במועד שנקבע לכך (תקנה 100 (3) לתקנות) ומחמת שלא שולמה אגרה מספקת (תקנה 100 (4) לתקנות), רשימה זו - כך נפסק - איננה רשימה סגורה, ובית המשפט מוסמך למחוק כתב תביעה אף בשל עילות נוספות (ע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מב (1) 541). תקנות נוספות מתירות לבית המשפט למחוק כתב טענות בעילות שונות: מפאת חוסר מעש (בהתקיים התנאים הקבועים בתקנה 156 לתקנות); מפאת אי - התייצבות של בעלי דין (תקנה 157 לתקנות) ומפאת מעשים ומחדלים אחרים (ראו, בין היתר: תקנות 59,91,153 (ב) לתקנות).

ודוק: סילוק תובענה על סף בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה - הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, ובדרך כלל יעדיף בית המשפט , במידת האפשר, שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה (ראו למשל ע"א 693/83 מעון שמש נ' רשם המקרקעין פ"ד מ (2) 668; ע"א 35/83 , 36 לאה חסין נ' רחל פלדמן, פ"ד לז (4) 721).( ע"א 2452/01 ברנע ואח' נ' מ"י, תק-על 2003(3)1932).

10. בתגובת המשיבה מודה האחרונה כי קביעותיו המחייבות  של המשקם הינן להעברת הבית לחזקתה ולהעברת אמצעי היצור  של האגודה השיתופית לידי המבקשת. הואיל והמשיבה, אשר השיגה בערכאות השונות על החלטות רבות לא ערערה על החלטה זו, ממילא דין הבקשה להכריז על השיתוף באמצעי היצור דינה להדחות.