החלטה בתיק בשא 170828/06

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 3/11/03 לפיו חויב המבקש לשלם למשיבה סכום של 28,847.50 ש"ח בגין חיובי ארנונה ומים עבור הנכס המצוי ברח' ברנשטיין 54 ברמת גן.

המבקש טוען בבקשה כי בתקופה הרלוונטית היה במגעים אל מול המשיבה להסדרת חוב הארנונה בעינינו.

המבקש פנה לעירייה בבקשה לקבל הנחה, וביום ה-18/8/03 הוציאה מח' הגבייה של המשיבה מכתב לפיו אושר לו עיכוב הליכים עד ליום 31/12/03 .

המכתב האמור צורף כנספח ג' לבקשה, והמשיבה אינה מכחישה כי אותו מכתב הוצא על ידה.

המבקש טוען כי חרף  העובדה שפנה לוועדת ההנחות והיה בקשר רציף עם המשיבה, ואף קיבל אישור כאמור על עיכוב הליכים, פנתה המשיבה לבית המשפט בבקשה ליתן פסק דין במעמד צד אחד, במועד בו היה עיכוב ההליכים בתוקף, היינו בנובמבר 2003.

לטענתו, במעשיה אלו פעלה המשיבה בניגוד להתחייבותה ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וזכויות המבקש כבעל דין.

לגופו של עניין טוען המבקש כי הסדיר את חוב הארנונה כפי שקבעה וועדת ההנחות.

בסיכומיה הודתה ב"כ המשיבה כי המבקש הסדיר את החוב, אולם הדבר נעשה לאחר מתן פסק הדין.

המבקש טוען עוד כי למיטב ידיעתו לא קיבל את כתב התביעה.

התביעה האמורה הוגשה כתביעה ממוכנת, ולפיכך משהוגשה הבקשה לביטול פסק דין נדרשה המשיבה  בהתאם לתקנה 215 ד' לתקנות סד"א התשמ"ד-1984, להמציא לתיק ביהמ"ש עותק מכתב התביעה.

ביום ה-5/9/06 אכן המציאה המשיבה את המסמכים כאמור.

ב"כ המשיבה הציגה בפני עותק המצוי ברשותה של המסמכים שהוגשו לבית המשפט כאמור, עליו מצויה חותמת "נתקבל" מטעם מזכירות בית המשפט.

מתברר כי במסמכים שהוגשו לתיק ביהמ"ש לא נכלל אישור המסירה של כתב התביעה, ואולם אישור זה נכלל בעותק המצוי בידי המשיבה כאמור.

אני סבורה כי ניתן לקבל את אישור המסירה, גם אם הושמט בטעות מעותק המסמכים שהוגש לתיק ביהמ"ש, כפי שטענה ב"כ המשיבה.

מן הראוי כי מלוא התמונה תוצג בפני ביהמ"ש, לרבות אישור המסירה שעל פיו ניתן פסק הדין.

הגם שהחלטתי לקבל את אישור המסירה, ספק אם ניתן לקבוע ממצאים על סמך אישור זה.  אישור המסירה אינו חתום על ידי מי שנטען כי קיבל את כתב התביעה, השליח שביצע את המסירה לא הגיש תצהיר לאימות המסירה, והמבקש לא נחקר בחקירה הנגדית. 

עם זאת, המבקש עצמו טען בתצהירו כי החל מיולי 2003 פנה חזור ושוב לב"כ המשיבה וטען כי ענינו מצוי בטיפול וועדת ההנחות של העירייה. טענה זו יכולה לשמש כראיה לכך שהמבקש קיבל את כתב התביעה.

המבקש טוען כי פנה לב"כ המשיבה בעקבות מכתב התראה שקיבל ביולי 2003, ואולם מכתב ההתראה נשלח למבקש במרץ 2003, לפני הגשת התביעה ולא לאחריה.

ואכן מכתב ההתראה מחודש מרץ 2003  צורף כנספח לכתב התביעה, ואין הגיון בטענת המבקש כי קיבל מכתב התראה דווקא לאחר הגשת התביעה.