החלטה בתיק בשא 17032/06

1.         זו בקשה נוספת של המבקשת (להלן גם: כפר ביאליק) לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: הפקודה או פקודת בזיון בית משפט) המוגשת נגד המשיבים בעטייה של הפרת צו בית משפט. בקשה קודמת נדחתה בהחלטה מיום 31.7.05. הבקשה מהווה נדבך נוסף בסכסוך רב שנים בין בעלי הדין בדבר השימוש בקרקעות המצויים בתחום אדמות כפר ביאליק.

2.         המבקשת  הנה בעלת הזכויות בחלקה 15 בגוש 11536. חלקה 15 גובלת מצפון בחלקה 14 שהזכויות בה שייכות למשיב 2 (להלן: נור) והמוחזקת על ידי  המשיב 1 (להלן: שגיא) מכח חוזה שכירות בינו לבין נור ומצדה הדרומי גובלת בחלקה 1 שהזכויות בה שייכות לברקאי, חבר כפר ביאליק, ומוחזקת בידי שגיא מכח חוזה שכירות עמו.

3.         ביום 29.6.05 ניתן לבקשת המבקשת צו מניעה זמני האוסר על המשיבים או מי מהם לתפוס חזקה בחלקה 15 ולבצע בה עבודות בנייה או אחרות. בתובענה העיקרית מבוקש צו מניעה קבוע.  ביום 31.7.05 לאחר דיון במעמד הצדדים הוחלט כי צו המניעה יעמוד על כנו עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט.

4.         בבקשה דנן נטען כי המשיבים תוך הפרת צו המניעה נטעו שדרת עצי זית בגבול שבין חלקה 15 לחלקה 1. מבוקש אפוא לאכוף עליהם את צו המניעה על ידי קנס יומי אותו יחויבו לשלם כל עוד יעמדו במריים ולא יסלקו את השתילים.

5.         לדעת נור יש לדחות את הבקשה נגדו על הסף שכן אין לו כל קשר לחלקה 1 וממילא לא נטל חלק בנטיעה. שגיא מצדו אינו כופר שנטע שורה של עצי זית אך עשה כן בתוך חלקה 1 במרחק כמטר מגבול החלקות ללא הפרת צו המניעה.

6.         ייאמר כבר עתה, כי אין זה נהיר כלל ועיקר מדוע הוגשה הבקשה גם נגד נור. לנור אין זכויות בחלקה 1, אין ראיה כי הוא שותפו של שגיא בעסקים ואין ראיה כי נטל חלק בנטיעה. דין הבקשה נגדו אפוא להדחות. כל האמור להלן יתייחס אפוא ליחסים בין כפר ביאליק לשגיא אלא אם ייאמר אחרת.

7.         מעיון בבקשה נוצר הרושם שנטיעת עצי זית על ידי שגיא נעשתה בתוך חלקה 15, ולא היא. כיום ברור, כי עצי הזית נטעו בחלקה 1. המחלוקת בין בעלי הדין הנה עובדתית ומשפטית. מהבחינה העובדתית חלוקים ביחס למרחק נטיעת העצים מהגבול בין שתי החלקות וכושר צמיחת צמרותיהם והאפשרות שיתפשטו אל תוך חלקה 15. מבחינה משפטית חלוקים הצדדים בשאלה אם יש מקום ליתן סעד לפי פקודת בזיון בית משפט שעה שהמדובר בהפרה צפויה של צו המניעה שהרי אם וכאשר יגיעו העצים הצעירים "לפרקם" ויתפשטו לחלקה 15 רק אז יופר צו המניעה.

8.         עובדתית, טוען שגיא כי שדרת העצים נטעה במרחק מטר בקירוב מגבול החלקות וכי העצים שנטע הנם מזן ברנע המתאפיין בגדילה לגובה כך שנוכח מרחק הנטיעה אין חשש פן יעברו חלק מענפיהם את קו הגבול בין החלקות.

המבקשת טוענת לעומת זאת, כי שורת העצים נטועה במרחק חמישה עשר סנטימטרים מהגבול בלבד וכי זן ברנע מסוגל גם מסוגל להתפתח לרוחב כך שהחדירה לתחום חלקה 15 וודאית.

9.         בתום הדיון ובטרם ניתנה החלטה הגישה המבקשת בקשה להביא ראיות נוספות לשכנעני כי בניגוד לגרסת שגיא צמרת עצי הזית מזן ברנע יכולה להתפתח ולעבור את גבול החלקות. איני רואה צורך בדיון נוסף משום שגם אם נכונה טענתה אין מקום להעניק את הסעד המבוקש.

10.        הליך לפי פקודת בזיון בית משפט הנו מעין-פלילי ולפי הוראותיה מפר צו של בית משפט צפוי למאסר או קנס כל עוד יעמוד במריו. בשל חומרת הסנקציה נדרשת רמת הוכחה כמו בהליך פלילי כך שהטוען להפרת צו בית משפט להוכיח מעל לכל ספק סביר לא רק את היסוד העובדתי של ההפרה אלא גם את היסוד הנפשי. רק כאשר ברור ונעלה מכל ספק סביר כי הצו הופר מתוך כוונה להמרות את פיו יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו וייתן צו לפי הפקודה.

11.        במקרה דנן לא זו בלבד שלא הוכח היסוד העובדתי שהרי גם לגרסת המבקשת אין חולק כי שדרת עצי הזית, יהא המרחק מגבול החלקה אשר יהא, נטעה בתוך חלקה 1 ולא בחלקה 15 אליה מתייחס צו המניעה אלא שגם אם נניח כי ביום מן הימים בבגרותם של העצים יאמירו צמרותיהם ויחצו גבולות וענפים ועלים ופרות יצמחו לתוך החלקה השכנה  הרי שלא הוכח כי מעשיו אלה של שגיא נעשו על מנת להמרות את פיו של בית המשפט ועשיית החלטותיו לפלסתר. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

12.        הליך לפי פקודת בזיון בית משפט צופה פני עתיד במובן זה שנועד למנוע המשך הפרה קיימת ואינו אמצעי ענישה בגין הפרה בעבר, שפסקה.  במקרה דנן טוענת המבקשת כי הגם שאין הפרה כיום יש לצפות פני עתיד העצים שנטעו לא מכבר, להתחקות אחר  התפתחותם המשוערת ולהסיק כי קיים סיכוי שבבוא היום יופר הצו עקב חדירת ענפים לתוך חלקה 15. לא לכך נועדה פקודת בזיון בית משפט.

13.        למותר לציין, כי אם יתממשו חששותיה של המבקשת וצמרתם של עשרים וארבעה עצי הזית הנטועים בסמוך לגבול חלקה 15 יחדרו לחלל הרום של החלקה פתוחה הדרך לפניה לדרוש משגיא לגזום את הענפים או לעשות כן בעצמה על חשבונו של שגיא בהתקיים התנאים המנויים בסעיף 51 ל חוק המקרקעין תשכ"ט-1969. אין מניעה שבהגיע עת מסיק הזיתים תנהג המבקשת כאמור בסעיף 50 לחוק המקרקעין ותיטול את הפרי לעצמה.

14.        הבקשה נדחית אפוא בזאת.

            המבקשת תשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בקשה זו, שמוטב היה לולא הוגשה, בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ז בכסלו, תשס"ז (18 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.