החלטה בתיק בשא 169903/06

1. בפני בקשת הנתבעת מס' 1 לבטול פסק הדין שניתן בתיק זה בהעדר הגנה ביום 12.11.98.

פסק הדין הנ"ל ניתן בהסתמך על אישור מסירה למבקשת מיום 26.3.98 החתום לכאורה על ידי המבקשת עצמה.

הנני להעיר כי באותו מועד נמסרו למבקשת גם כתבי התביעה כנגד נתבעות 2 ו- 3 אשר אף עליהן מתנוססת כביכול חתימתה של המבקשת.

2. המבקשת הגישה בקשה בהולה לשחזור התיק ביום 29.6.06 ובקשה לעכוב ביצוע פסק הדין ביום 7.7.06.

בקשה לבטול פסק הדין מטעמה בלבד הוגשה ביום 26.7.06 ובתצהירה טענה כי כתב התביעה לא נמסר לה מעולם. בתגובתו הציג ב"כ המשיבים את אישור המסירה למבקשת ולפיכך, הותר תיקון בקשתה של המבקשת לבטול פסק הדין לצורך מתן התייחסותה לאישור המסירה.

בבקשתה המתוקנת טענה המבקשת כי החתימה המתנוססת על שלושת אישורי המסירה אינן חתימותיה.

3. עוד טענה המבקשת בבקשתה כי עזבה את הארץ ביום 1.4.98 והותירה יפוי כח בידי בא כוחה דאז לצורך טיפול בתביעות שהוגשו נגדה וכי התכוונה לחזור ארצה מדי פעם לצורך ביקור אימה ואחותה. המבקשת בקשה להראות בטעונים אלה כראיה לכך שלא קיבלה את התביעה, מאחר ולו היתה אכן מקבלת אותה, היתה דואגת להתגונן כנגדה במועד.

לבסוף טענה המבקשת בענין זה כי, לא היתה חותמת על אישורי המסירה לנתבעות 2 ו- 3 מאחר והומצאו לכתובתה הפרטית בעוד שהמצאה כדין לתאגידים כדוגמת הנתבעות הנ"ל, יש להמציא בהנחתן במשרד או הנמען הרשום שלהן.

לראשונה נודע למבקשת על קיומו של פסק הדין כאשר בקרה בארץ בשנת 2006 והתברר לה כי אינה יכולה לצאת ממנה נוכח קיומו של צו עיכוב יציאה מן הארץ נגדה בהוצאה לפועל בתיק בו מבוצע פסק הדין שניתן בתיק זה כנגדה.

4. ב"כ המשיבים הגיש תגובתו לבקשה המתוקנת לבטול פסק דין בה טען כי לאור חלוף הזמן לא ניתן לאתר את השליח אשר ביצע את המסירה לנתבעות ולפיכך, צירף חוות דעת גרפולוג מטעמו וכן תצהיר מטעמו לפיו היתה המבקשת בקשר טלפוני עימו בקשר עם התביעה והליכי ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין מתיק זה.

אף המבקשת הגישה חוות דעת נגדית של גרפולוג מטעמה.

במעמד הדיון נחקרו כל נותני התצהירים ובכלל זה שני הגרפולוגים.

5. ההלכה הפסוקה לעניין בטול פסק דין היא כי על המבקש להראות עילת הגנה הראויה להתברר בבית המשפט כאשר סיבת המחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד שולית היא, קלה כנוצה וניתנת לריפוי בהוצאות.

ראה לצורך העניין ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי פ"ד ח 395 בעמ' 397, ע"א 184/63 קול העם בע"מ נ' קסטנר פ"ד יח(1) 136 בעמ' 140 וע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ פ"ד מז(4) 133 בעמ' 139.

אתחיל דווקא בעילת ההגנה שהציגה המבקשת שכן אם יתברר כי למבקשת עילת הגנה ראויה להישמע הרי טענתה בדבר אי המצאת כתב התביעה הינה שולית יותר והמחלוקת היחידה שתיוותר היא רק שאלת זהות הנושא בהוצאות ושעורם.

עילת התביעה כנגד המבקשת כפי שעולה מכתב התביעה מתבסס על תשתית עובדתית לפיה המבקשת הינה אחת הבעלים של הנתבעות 2 ו- 3 ובמעשיה ומחדליה של המבקשת בהיותה מנהלת הנתבעות 2 ו- 3 גרמו לתובעות עוגמת נפש רבה, טרדות ובזבוז זמן.

לטענת התובעות המבקשת הינה מנהלת העסק בפועל ובעלת מניות בשתי הנתבעות והיא זו שנתנה הבטחות אישיות ויצרה מצגי שווא רבים בע"פ המהווים, מתוקף מעמדה אצל הנתבעות 2 ו- 3 חלק בלתי נפרד מהחוזה כפי שמפורט בתביעה, ולפיכך אחריותה היא אחריות אישית ושילוחית כלפי התובעות.

הבסיס המשפטי לחיובה של המבקשת הוא, והנני לצטט מסעיף 30 לתביעה: "בנוסף נדרשת הנתבעת 1 לשלם ביחד ולחוד עם הנתבעות הנ"ל את סך התביעה ...שכן כאמור, הנ"ל חבה לתובעות את הסכומים הנ"ל בהיותה בעלת מניות בשתי החברות הנ"ל ובעיקר בהיותה מנהלת בשתי החברות הנ"ל ו/או נחזית להיות מנהל אצלן ובעלת הסמכות להתחייב בשמן ו/או נחזית כבעלת סמכות זו, ולאור התחייבויותיה האישיות והמצגים כפי שיצרה כאמור".

6. בבקשתה לבטול פסק הדין אינה מכחישה המבקשת כי הועסקה כמנהלת הנתבעות אך דוחה את טענת התובעות באשר לחיובה האישי על פי הסכמים שנחתמו עם הנתבעות בלבד.