החלטה בתיק בשא 168357/08

הרקע

לפני בקשה להורות על עיכוב הליכי הוצל"פ הננקטים נגד המבקש בשל פסק דין שנתתי ביום 7.5.06 ובו חוייב לשלם למשיבים סך של 25,021 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.9.04 ועד התשלום בפועל.

המבקש ביקש לערער על פסק דיני, אלא שהמועד להגשת הערעור חלף, ועל כן הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי להאריך את המועדים להגשת הערעור. הבקשה נדחתה ביום 2.6.08 על ידי כבוד הרשם אבי זמיר. המבקש הגיש ערעור על החלטת הרשם ועתה הוא מבקש עיכוב הליכי הוצל"פ.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, סיכויי הערעור שלו טובים, מכל הטעמים שפורטו בהודעת הערעור שצורפה, וכן משום שמעולם לא התקיים דיון לגופו של ענין בתביעה (פסק דיני ניתן לאחר שהמבקש לא הגיע לדיון ולא העיד) ונוסף על כך, התגלו ראיות חדשות שלא היו ידועות במועד הדיון לפני.

עוד טוען המבקש, כי אם ישולם פסק הדין, יש ספק של ממש שהמשיבים יצליחו להשיב למבקש את הכספים המשולמים בתיק ההוצל"פ, שכן שניים מהמשיבים הם חברי קהילה עם נכות נפשית, המטופלים במסגרות מקצועיות, הפועלות בשמם אפילו בדברים פשוטים כגון שכירת דירה. לתמיכה בטענה זו מפנה המבקש לתצהיר של המשיבה 3, הגב' גת, שהיא מנהלת את הקהילה השיקומית המטפלת במשיבים 1-2. יצויין, כי ככל הנראה בשל טעות, צורף רק העמוד הראשון של אותו תצהיר, שהיה חלק מראיות המשיבים בהליך שהתנהל לפני בתיק העיקרי.

המשיבים מתנגדים מכל וכל לבקשה ומציינים, כי מדובר בבקשה לעכב פסק דין כספי, והכלל הוא שאין מעכבים פסק דין כזה, אלא בהתקיים שני חריגים, שאינם מתקיימים במקרה דנן. טוענים המשיבים, כי סיכויי הערעור של המבקש נמוכים מאד , מכל הטעמים המפורטים בתגובה. נוסף על כך, המבקש אינו מוכיח כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו . בתצהיר של המשיבה 3 נאמר גם, שהמשיבים 1-2 מתפקדים באופן עצמאי כמעט לחלוטין ומתגוררים בדירות פרטיות, עובדים חלקית, מנהלים משק בית וכיוצ"ב.

המבקשהגיש שתי תשובות לתגובה (שונות זו מזו בעריכה, אך דומות מאד במהות), וחזר על טענותיו.

המצב המשפטי

כך קבע כבוד השופט שנלר בבש"א 10823/08 (בע"א (ת"א) 1309/08) עיריית תל אביב נ' אליצור ראובני, אך לפני ימים ספורים:

"מדובר על פסק דין כספי, והכלל הוא כי אין מקום לעיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (ט.פ.)]. על מבקש עיכוב ביצועו של פסק דין, מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 וכן רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (ט.פ.)].

במקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי, יש למאזן הנוחות משקל מרכזי, ועל בית המשפט לבחון את יכולת המשיב להחזיר את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל ערעור המבקש [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ (ט.פ.)]. הנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית מצד המשיב מוטלת על כתפיי המבקש, ואין די בהעלאת טענות כלליות הקשורות במצבו הכלכלי של המשיב, אלא על המבקש להצביע על אותן עובדות אשר מהן עולה היעדר יכולתו של המשיב, ועליו לתמוך עובדות אלה בתשתית ראייתית מספקת, ולרוב, באמצעות תצהיר [ראו: ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור (ט.פ.)]."

יישום במצב דנן

לענין סיכויי הערעור: אני מקבלת את דברי המשיבים, שעל המבקש לעבור שתי משוכות בדרכו אל הערעור: תחילה צריך להתקבל הערעור על החלטת הרשם זמיר, ורק אם יתקבל ערעור זה, ויוארך המועד להגשת הערעור על פסק דיני, יוכל אכן לערער על פסק דיני. מדובר בסיכוייו של המבקש בשני ערעורים שונים ובמצב זה, קשה לומר ש"סיכויי הערעור טובים", בעיקר כשנוסיף על כך את האמור בסעיפים 6-12 לתגובת המשיבים, המתייחסים לגופם של ההליכים נושאי הערעורים.

לענין מאזן הנוחות: לא די בהעלאת טענה בעלמא, לפיה עצם היותם של שניים מהמשיבים חברי קהילה עם נכות נפשית, המסייעת להם "גם בדברים פשוטים", כדי לבסס את הטענה שהמשיבים לא יוכלו להחזיר את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור. ראשית, צודקים המשיבים, כי באותו תצהיר אליו מפנה המבקש, נאמר גם שהמשיבים דנן נמנים על האוכלוסיה היותר עצמאית של הקהילה. הם עצמאים במידה רבה, מסוגלים לעבוד בעבודה חלקית, גרים לבד, מנהלים משק בית וכיוצ"ב. עוד יצויין, שהתצהיר עליו מתבסס המבקש ניתן בשנת 2004 ואין לדעת עד כמה האמור בו הינו נכון גם כיום. נוסף על כך, עובדת היותו של אדם בעל נכות נפשית אין בה כדי ללמד דבר וחצי דבר על יכולתו הכלכלית, ונראה שהדברים כה ברורים מאליהם, שאין צורך להוסיף על כך.

סיכום

לא הונחה התשתית הנחוצה לביסוס הבקשה והיא נדחית. המבקש ישלם למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' באב, תשס"ח (10 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.